את לוקחת אותי בעניים דומעות, את לוקחת אותי, אל פי תהומות הזיגזוג, ואני לתומי חושב, שאני הוא זה שמוביל, את מחול המגע הלוחש, שמסעיר את גופי הרופס, זו את שטוויט את הנול, שהושחל בפירקוס, של ריחות, זיעה, וגילגול.