את כבר יודעת

[תמימות]

את כבר יודעת

באת אלי היום, כי את דואגת שאני לא בסדר באת לראות שאני חיה, נושמת, אוכלת ואחרי שהלכת, עשיתי חושבים... האם שיכנעתי אותך שאני בסדר, האם את כבר לא דואגת? את שואלת אותי כל הזמן אם אני אבוא איתכם, לבילויים ואני מתחמקת, מסבירה שאני עסוקה, שאני עייפה...מתרצת... כל מי ששואל אותי לאן נעלמתי, אני מבטיחה שאיתי הכל בסדר זה נכון...אני מאוד בסדר, אני בסדר יותר מאי פעם.... אני רק בבית שלי, מסתגרת...לא מוציאה את האף לרחוב כבר חודשיים לא, אני לא מתחבאת מאיש, גם עד היום לא הצלחתי להסביר למה זה ככה אבל עכשיו פתאום הבנתי...שכבתי על המיטה ופתאום הבנתי... כאן, בבית שלי, בחדר שלי...כאן אני מרגישה מוגנת... לא יכולה ללכת לשום מקום, לא יכולה לראות איש...כאן יש לי שקט הצרחות של המועדונים, הרעש...לא יכולה לסבול את זה יותר... אני באמת בסדר...רק רוצה את השקט... את חייבת להבין, עוד לא התגברתי...זה שיצאתי איתך כל פעם לבלות, זה שהלכתי לשיר ולרקוד, זה לא אומר כלום, עוד לא השתחררתי... אני עוד כלואה בתוך תוכי, מפוחדת...והבלגאנים שלי חזרו הקולות האלו...הם מדברים איתי...אלי...בתוכי...ואין איש מבין שומעת את המכות...רואה את הדמעות...לא יכולה יותר.... אז אני בבית מסתגרת...שלא ייראו מה קורה, שלא יפחדו ממני שפתאום באמצע שום דבר אני קופצת מבועתת....של יידעו... אל תכעסי עלי...זה עוד ייעלם ממני, כמו שנעלם כשנפגשנו... אני בטוחה שזה יילך ושאני אתחזק...בינתיים..רק שקט את כבר יודעת... אני

 

[אחת שלך]

תמימות

ידעתי. אז כבר. ישבתי מולך וידעתי שאני אצטרך להתחיל הכל מההתחלה. בדיוק כמו בפעם הראשונה שבאתי אלייך. רק שאז היה לי יתרון... ללא משקעים... ללא כעס... לא הכרת אותי... ועכשיו... שאני מולך.. ואת יודעת מי אני. יודעת מה אני. פתאום זה לא כל כך לטובתי. ראיתי בעיניים שלך שאת חוזרת לחפש מקלט... כי ראית שהמקלט שלך אצלי הלך לאיבוד. אני לא כועסת עלייך. רק לפעמים. שאני מיואשת. שאני מאבדת את האחיזה שלי בך. את כל כך עסוקה להסתיר את הפחדים שלך... את הסיוטים שלך... שאין לך זמן לראות את הדברים שמעבר. חילקת את עצמך לשתיים..... את... והיא.... זו שחיה.. וזו שמפחדת. זו שאוהבת אותו כל כך... וזו שמפחדת. זו שרוצה לחיות... וזו שמפחדת. זו שרוצה לחיות. וזו שמפחדת. כל כך כואב לי מה שאת כותבת. כי אני ככה גם. רואה את המכות. הפלשבקים. אבל.. אני ואת... אחת.... אני ואת.. זה אותו הדבר... ואני איכשהו שכחתי... כי נתתי לדברים אחרים להפריע לי כשאני מסתכלת עלייך... שכחתי שמה שאני עוברת עכשיו... את גם. אז.. מה אנחנו עושות? כי אני מפחדת.... אז בשבילי? תהיי?