"את חיה "

[judyr]

"את חיה../images/Emo35.gif"

"כן אני חיה..." אבל בין החנקת הדמעות.... לבין נסיון נואש לעצור ולו לרגע את הדמיון המטורף שלי שבימים טובים אני מאוד אוהבת אותו.... אבל כעת הלוואי ויכלתי להפסיק את סרטי הזוועה שרצים לי במח.... ולא אני לא מצליחה.... כי אולי אני חיה את המציאות הזו וחושבת שזה לא מזיז לי... ואולי אני לא התרגלתי לפחד הזה.... או שאולי הגרוע מכל.... ההבנה שזה לא בשליטתי... אבל אתם יודעים מה

למה בדמיוני הכואב כל כך... אני רואה ילדה שעומדת בשדה הרס... ילדה שמוקפת כתמי דם ולא פרחים.... ילדה עם שמלה לבנה מוכתמת באדום ולא של תותים.... ילדה שחולמת שהיא מחזיקה פרח בידה.... ועלעליו הצהובים נופלים לריצפה.... בעוד היא לוחשת אוהב.... לא אוהב.... אבל... היא חלמה זאת.... כי אחרת איך תסביר שבמקום אוהב לא אוהב היא לוחשת בכאב.... מת... לא מת..... אתם מבינים

כי אני לא

כי אני לא מבינה מאיפה האומץ שלי לעלות על האוטובוס חזרה הביתה מהעבודה ולשמוע ברדיו את מניין ההרוגים יושבת שם ועיני בורקות ובוהה מחוץ לחלון האוטובוס ושואלת את עצמי האם הקופסא שבה אני יושבת כעת תתפוצץ.... כאילו.... אולי זו הנסיעה האחרונה שלי

ומתי זה יקרה לי

ואיזה מן משחק זה בכלל שאי אפשר להפסיק אותו כשלא כייף יותר

אז כשחברה מתקשרת ושואלת אותי... "את חיה" אני עונה "כן" ובלב ממשיכה "בינתיים, עד להודעה חדשה מותק" כי פוחדת שזה רק זמני.... אתם מבינים.... זה רק זמני... כי אולי מחר כשאני אעלה על האוטובוס.... לא אהיה שם לענות לפלאפון שלי יותר.... והוא ימשיך לצלצל עד שהסוללה שלו תשבוק חיים.... לא תהיה ג'ודי שתגיד "כן... אני חיה" וזה כל כך כואב לי.... אני מודה... אני פוחדת.... מאוד...

 

[מבט מהצד]

../images/Emo14.gif ../images/Emo182.gif ג'ודי יקרה,

הדברים שלך כל כך נגעו ללבי. אני מאמינה שאם הייתי עכשיו בארץ, לא הייתי מעזה לעלות על אוטובוס, והייתי גם פוחדת לנהוג בקרבת אוטובוסים. אני כל כך מבינה את הפחד הזה שלך. אוף, מתי כבר ייפסק כל הקטל הזה?

 

[anatul]

כל כך הזדהתי

זה כל כך קשה! אני לא יודעת איך את עושה את זה כל יום כשביקרתי בארץ - לפני יותר מחצי שנה - הלכתי לבקר חברה בירושליים וחזרתי באוטובוס והלב לא הפסיק לדפוק.. והפחד

 

[anatul]

באמת

מי שלא היה בארץ בתקופה כזאת לא יכול להבין את הפחד היומיומי... ומתרגלים אבל הפחד ... וההרגשה שכל יום זה אולי היום זה יומי האחרון לא ממש התמודדתי עם זה כשהייתי בארץ.. פשוט רציתי להכנס למיטה ולשים את הראש מתחת לשמיכה ולהעלם. זו בעצם אחת הסיבות שחזרתי לכאן וכל החיילים והשוטרים בכל צומת מרכזית ממש לא מרגיעים רק הופכים את הפחד ליותר מוחשי אני יודעת שלא על כולם זה משפיע ככה - הרבה מהחברים בארץ חיים עם המצב בשלווה יחסית ומצליחים לשים הרבה דברים בצד ולהמשיך לחיות. אולי בכל זאת מתרגלים... בכל מקרה גודי.. רק שתדעי אני מזדהה, ומקווה שהכל יהיה טוב.. אולי לילדים שלנו או לילדים של הילדים שלנו יהיה שלום. אני רואה את אחותי בת השמונה שמאז שהיא זוכרת יודעת מזה מחבל מתאבד ודואגת מה יהיה איתה אם אמא ואבא לא יהיו יותר זה חלק מאיתנו - הישראלים - אבל אני רק מחכה שהחלק הזה בהתבגרות ה"ישראלית" יגמר

 

[depechemode]

אני מבין את מה שעובר עליכם..

אבל באמת.. לחיות בפחד? אם תשאלו אותי יותר מפחיד אותי ללכת בעיר בלילה פה מאשר לנסוע באוטובוס בתל אביב. הסיכוי שתתפוצצו הוא קטן יותר מתאונת דרכים או התקף לב אז אנשים.. הגעגועים והמרחק הופכים אותר ל OVER SENSITIVE הייתי במרחק של דקות ממספר פיגועים אבל לא קרה לי כלום, והשלמתי עם המצב, אני מאמין בגורל ואם יגיע זמני, זה יהיה באוטובוס בדרך לעיר או משריפה במועדון. או כמו שמישהו כתב כל כך יפה פעם On and on the rain will fall Like tears from a star like tears from a star On and on the rain will say How fragile we are How fragile we are

 

[גלי המתוקה]

כל כך נכון

ג'ודי ניסחת בצורה מדהימה את מה שכולנו או לפחות רובנו חושבים בימים כאלו למרות שאלו מחשבותיך האישיות הזדהתי מאוד ..... אני מקווה (ואני יודעת שזה נשמע קצת תמים ולא מציאותי עכשיו) שיבוא עלינו השלום והשקט במהרה בימינו, בחיינו .......כל פעם ביום כזה של פיגוע נורא או כשאני שומעת על הנפגעים מייד אני מחייגת לחברי ומכריי מחייגת.... ושמחה כל כך שעונים מהצד השני... בערב נזכרתי בשיר של יהודית רביץ -"שקט" ....שיגיע כבר ......

 

[Guy K]

כן, את חיה. אפילו חיה מאוד.

את חיה, ולו בגלל שאת עוד שואלת את עצמך את השאלות האלו. וחיה, גם בגלל שאת עוד חולמת חלומות על ילדות קטנות. וחיה כי כואב לך וחיה בגלל הדמעות וחיה למרות הפחד. ובסופו של דבר אם זה ינחם אותך במשהו אז כל אדם שתראי ברחוב חושב את אותן המחשבות, מפחד מאותם הדברים, מקווה לטוב אבל מתכונן לרע ביותר. ארץ אוכלת יושביה, אין הגדרה מוצלחת יותר לזה. ובימים כאלה כשאת שואלת את עצמך אם אולי כדאי לך לעזוב הכל ולנסוע לאיזה אי בודד, לתאילנד או ניו זילנד או הוואי, כדי להתחיל חיים אחרים - אני יכול להבין אותך. הייתי שם. וברחתי. כמה עצוב. לברוח מהבית שלך כדי לחיות חיים אמיתיים, לא רק של ספקות ופחד. אוהב אותך הרבה גיא

 

[עדי בשמיים]

ג'ודי... ../images/Emo14.gif

כמו כולם, גם אני הזדהיתי וכאב לי מאוד לקרוא את מה שכתבת... התלבטתי הרבה אם לענות כאן או לכתוב לך מסר... כולנו שמחים לשמוע שאת בסדר, שלא נפגעת. אבל מה זה בסדר? זו כבר הגדרה אחרת. אמרת כבר הכל... אין עוד מה להגיד. תחזיקי מעמד וכולנו נקווה למחר טוב יותר...

 

[אני חדש כאן]

ג'ודי, קבלי ../images/Emo24.gif גדול חם ותומך

אני מזדהה איתך. אני חושב עלייך כל הזמן. כשאני אומר "עלייך" אני מתכוון לכל הישראלים שמרגישים כמוך - כולל בני ובנות משפחתי שהשארתי בארץ. מי יתן והטירוף הזה יפסק.

 

[ליילה]

אוי, ג'ודי ג'ודי....

כמה עצוב, וכמה נורא, וכמה קשה... אולי אני בהשפעת מה שקרה היום, אבל האופטימיות קצת עזבה אותי. איך בכלל אפשר למנוע את הדברים האלו?? וגם אם יהיה שלום, וגם אם הכל יגמר, הרי המטורפים האלו שמפוצצים את עצמם באוטובוסים לא ישקטו ולא ירגעו עד שכולנו נהיה מתחת לאדמה.. אני חייבת לציין שהיום ממש היה לי דה ז'ה וו מהארץ. הטלויזיה הייתה פתוחה כל הלילה, והתעוררתי על הבוקר ישר לתוך דיווחי פוקס על הפיגוע.

 

[Zival]

../images/Emo57.gif../images/Emo141.gif ג'ודי יקרה

כל המילים, המחשבות, הפחדים והלב הבוכה על כולם, מי שנפל ומי שזכה ונשאר עם ההרגשה הזוועתית כשל ניצול, עם צלקות נפשיות עד יומו האחרון להעיד על התמונות והקולות והכי גרוע הריח הנלווה ששום בושם לא יעלימו, כל זה ,ובטוח שעוד מחזות המקום ימשיכו לצלוב בנו, בין אם אנו שם ובין שאנו מחוץ לתחום, אני כל כך מבינה אותך ואת הפחדים שתיארת, בכאב ובלב דואב אני בוכה איתך, עם כל המשפחות שאיבדו את יקירהם היום, בצורה כל כך ברברית וללא רחמים, ומקווה בנאיביות איומה - אך מכל הלב, שלא תדעי עוד פחד שכזה, שולחת לך

ענק

, שתרגישי, כן יקרה, את חיה

ועוד איך חיה

את פשוט חייבת את זה לעצמך קודם, ולמען הנופלים שלא הספיקו למצות את החיים בפשוטם, כפי שתיארת פה, כל כך עצוב וכואב..

חיזקי ואימצי

אוהבת אותך שאת כל כך חזקה

 

[shiri boston]

לא הפסקתי לשמוע היום את "בואי"../images/Emo7.gif

מהפרוייקט של עידן רייכל. עצוב... ולמי שלא מכיר :"בואי" בואי תני לי יד ונלך אל תשאלי אותי לאן אל תשאלי אותי על אושר אולי גם הוא יבוא כשהוא יבוא, ירד עלינו כמו גשם בואי נתחבק ונלך אל תשאלי אותי מתי אל תשאלי אותי על בית אל תבקשי ממני זמן לא מחכה, לא עוצר, לא נשאר...

 

[מבט מהצד]

זה בדיוק השיר שמתנגן לי כרגע בראש

בדיוק שמעתי את הדיסק הזה באוטו, וגם אני חשבתי על איך הוא מתקשר לי למה שקרה היום בחיפה. עצוב מאד.

 

[נילי בוסטון]

גם אני פוחדת

למרות שלפחוד מפה לא דומה בכלל.... הבוקר כששמעתי על הזוועה מיהרתי להתקשר להורי ולחברי הטובים לשם ספירת מלאי, שכן כמעט כל היקרים לי מפוזרים לאורך המסלול של האוטובוס ההוא. רווח לי לשמוע כי כולם בסדר שמעתי הרבה סיפורי ניסים איך כל השכבה של האחין שלי שוחררה היום מוקדם אחרת הם ודאי היו עולים על האטובוס הזה; ואיך בתם בת השש עשרה של חברי לוותה את חברותיה לתחנה ואז שמעה על הפיצוץ, משוכנעת שהן היו בפנים, מאושרת להתבדות. ועל אחי שהיום החליט לא לנסוע לאוניברסיטה, (תחנה סופית של אוטובוס 37) ונסע לבקר את אחותי במקום (לא רחוק ממקום הפיצוץ) ליבי יוצא לכל אלה שחייהם שוב לא יהיו כשהיו ולכל אותם שפוחדים בחוסר אונים במיוחד הילדים....

 

[תופס עוגב]

ג'ודי../images/Emo24.gifכמו ששמת לב, הייתי די

הסטרי הצהריים. זה קרה בתחנת האוטובוס ממנה הייתי נוסע לבי"ס. כשלמדתי בי-ם, הייתי הרבה על קו 18. מתישהו, הוא התפוצץ. שבוע אח"כ - שוב התפוצץ קו 18. ואז התחלנו לשאול - כמעט כמו בחלום שלך - עם הפרח - לעלות? לא לעלות? אני המשכתי לנסוע על אוטובוסים. גם אז באותם הימים בי-ם. קשה קשה קשה. יש לי חברים בי-ם שנוסעים רק במכוניות פרטיות או במוניות. יכול להבין הכל. אני עדיין דוגל במה סבי (ז"ל) נהג לומר - כשקוראים - הולכים.

 

[az ma]

../images/Emo24.gif../images/Emo101.gif../images/Emo24.gif

מחזיק לך ולכל הישראלים אצבעות. "הייה חזק חבר, היה חזק!"

 

[liat129]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

גם מפה אני שולחת לך חיבוק..

 

[Fitness For Life]

היי ג'וד../images/Emo70.gif../images/Emo70.gif

אמרתי לך את מה שהיה לי להגיד במסנג'ר היום. כל מה שנשאר הוא לתת לך הרבה הרבה כאלו

We are with you in heart & soul

 

[judyr]

תודה....

לכולכם....

על שהקשבתם למילותי.... על שכל אחד מכם לקח ממני משהו קטן ללבו... על שכל אחד מכם נתן לי משהו אישי בחזרה... תודה לך ילדון על הטלפון אתמול בלילה... זה היה בדיוק מה שהצטרכתי.... אולי באמת אני אעשה משהו בעניין הרעיון שעלה לי.... לזכרן של אותן נשמות כואבות.... אולי זה לא יצא אל הפועל אף פעם.... אבל אני אדע שניסיתי... ג'ודי... שמבקשת רק אהבה בעולם הזה....

 

[סנדייז]

גו'די גם חיבוק ענק לא יכול

להכיל את הכאב שהעברת שהיה בשבילי כל כך מוחשי כאילו הייתי שם וראיתי מה שתארת. הלב בוכה וכואב את מותם של כולם,ילדים ונערים ראבק לא הספיקו עוד לשתות את החיים-וכבר אינם אין מה להוסיף רק שהדעת והבטן לא יכולה לקלוט מציאות כזו. דרורה