רגע, רגע
שיבוט של תאי גזע עובריים היה קיים כבר לפני כחמישים שנה, בצפרדעים, ולפני כעשרים שנה, בעכברים. החדשנות של דולי ושות' היא בשימוש בגרעין שמקורו בתא
בוגר. אחד הקשיים בכך הוא שתאים בוגרים הם תאים שכבר עברו התמיינות ולכן מבטאים רק חלק מהDNA (נניח, רק DNA של כבד, או של עור, או של תא T. לכל תא יש גנים ספציפיים בהם הוא משתמש, לפי הפונקציונליות שלו-למשל רק תאי ביתא בלבלב משתמשים בגן ליצור אינסולין), בעוד שהתא הראשוני של עובר משובט אמור להיות מסוגל לבטא את כל הDNA כדי שהתאים שיווצרו ממנו יוכלו להתמיין לכל סוגי הרקמות. הפתרון שבו השתמשו במקרה של דולי הוא לקחת גרעין של תא בוגר במצב הרעבה, שבו התא במנוחה (arrest), כלומר מחוץ למחזור החיים והחלוקה בשל החסר במזון. במצב זה התא כאילו "שוכח" את עברו וכשמשתילים את הגרעין שלו בביצית הוא חוזר למצב בלתי ממויין. ו
, תבואו כל יום
(דיסקליימר: אני לא מומחית בתחום, זה סתם עוד אחד מהנושאים המרתקים שלימדו אותנו, "על הדרך")