את בתקופה טובה?
(סתם אנקדוטה - יש ספר כזה..) אני בתקופה רעה.. ממש ממש.. אין לי אנרגיות לכלום, הבדידות הנוראה מקיפה אותי, חונקת אותי, כמה שאני לא מנסה לשבור אותה - לצאת, לבלות, להפגש, לעשות סדנאות.. הבדידות לא עוזבת.. גם כשאני עם אנשים אני מרגישה בודדה מאוד.. כי בעצם אפחד בחוץ (חוץ מחברות קרובות) לא יודע מה עובר בפנים.. בלב
.. אז אני מרגישה מאוד לבד גם כשאני עם אנשים. שחקנית מאוד טובה, אבל כמה אפשר? אני מותשת מהמסיכה.. מותשת מהצורך לחייך במסדרון בעבודה.. מותשת.. ומתחילים לבצבץ רחמים עצמיים, וזה מפיל אותי עוד יותר.. בטיפול למדתי לקבל כל מה שמגיע, לתת לו מקום.. לברר עם עצמי למה מגיע, ואז לשחרר.. לא להלחם כי זה גם ככה הגיע, אז מה יעזור? זה יעבור יותר מהר? ואני עושה את זה.. אבל כמה אפשר? אין לי כוחות.. יש לי הצעה לסופ"ש הזה 3 ימים. הבעיה היא שלא נראה לי שזה יהיה לצורך מנוחה, כי זה סופ"ש של עבודה, סנדאות (ריברסינג, תקשור, מדיטציות, קלפים, דמיון מודרך וכו'). מצד אחד מרגישה שצריכה את זה מאוד, מצד שני - מפחדת מזה.. פעם אחרונה שעשיתי ריברסינג זה "גמר" אותי.. הגוף שלי מגיב בזעזוע ובטלטול (תרתי) לדברים כאלה.. מצד שני, אני צריכה שהדברים יצאו ממני כבר, לא? אז אולי לקפוץ למים.. כתבתי כדי לשחרר ממני את המועקה שקמתי איתה הבוקר.. אין מקל קסמים, ואין תהליכי בזק... יודעת שהתקופה הזו תעבור, אבל כבר אין לי כח.. מעט מאוד אנרגיה נשארה לי, בי, לעצמי.. 90% ממנה הולך על המסיכה הזו.. כמה חבל
אני במקום במאוד נמוך, ואין לי כח לטפס למעלה.. ~מקווה שיהיה יום נעים לכולנו ~
(סתם אנקדוטה - יש ספר כזה..) אני בתקופה רעה.. ממש ממש.. אין לי אנרגיות לכלום, הבדידות הנוראה מקיפה אותי, חונקת אותי, כמה שאני לא מנסה לשבור אותה - לצאת, לבלות, להפגש, לעשות סדנאות.. הבדידות לא עוזבת.. גם כשאני עם אנשים אני מרגישה בודדה מאוד.. כי בעצם אפחד בחוץ (חוץ מחברות קרובות) לא יודע מה עובר בפנים.. בלב
