את אוהבת רק אותו...

[מירי,]

את אוהבת רק אותו...

במיסגרת הקינאה של דוד כלפי בן , אני שומעת את המיפשט הנ"ל ה-מו-ן! בשיחה איתו היתברר שדוד מרגיש כל פעם שאני קונה לבן משהו שאני לא אוהבת אותו (את דוד) אלא רק את בן... איך... איך מסבירים לילדון בן 6 שאין כמעט קשר בין האהבה שלי אליו לבין מה שאני קונה לו.... <זה בעצם לא אמור להיות הסבר , אלא לעזור לו להמשיך להרגיש אהוב....>

 

[לאה_מ]

בעצם את לא שואלת על קניות, נכון?

את שואלת על אהבה. כי אם הבעיה היתה בקניות, אפשר היה פשוט לערוך רשימה ולראות על בסיס השוואתי מה המצב. אני גם לא בטוחה האם דוד לא מרגיש אהוב או שזה ביטוי לקנאה (כלומר, הוא מרגיש שאתם אוהבים אותו, אבל הקיום של בן מאיים עליו באיזושהי צורה). אני רוצה לקשר לך דיון שהיה כאן פעם על "נכון שאת אוהבת אותי יותר מהתינוקת" וגם את העדכון שדבורי כתבה בנושא הזה, וגם להזכיר לך, שנושא הקנאה מעסיק אותך כבר כמה חודשים - יש שינוי במשך התקופה הזו?

 

[מירי,]

כן יש שינוי... זה מחמיר ../images/Emo10.gif

דוד יודע שאני אוהבת , אתמול הוא אמר לי שאני נודניקית (כמעט כמו הסבתות-לדבריו)... ובאותה שיחה הוא גם היסביר מה הוא מרגיש כשאני קונה לבן... אם אערוך רשימה מה כל אחד מקבל הרי שלדוד קונים הרבה הרבה הרה יותר - ולו בגלל הצרכים והבקשות - בן יורש ממנו את מה שהוא לא רוצה ומבקש ממש מעט (עיניין של אופי).... וזהו בדיוק- כששאלתי אותם מה הם רוצים מתנה לאפיקומן התשובה של דוד הייתה "שבן לא יהיה כאן יותר", הוא לפעמים אפילו מציע שאני ואבא שלו נתגרש - על מנת שכל אחד מהם יוכל לחיות בבית אחר עם הורה אחר... בן הוא ילד מלא רגש , הוא מבקש (מילולית ופיזית) חיבוקים ונישוקים ונותן מהם המון חזרה , דוד הוא ילד הרבה יותר קר ומרוחק (מגיל מאוד צעיר ביקש שלא נחבק ולא ננשק...צריך ממש להתחנן), לדעתי זה משפיע על מערכת היחסים ועל מה שהוא מרגיש - כי כלפי חוץ נראה שאנחנו שמרעיפים הרבה יותר חום על בן...ומצד שני אני לא יודעת איך לעשות את זה עם דוד....

 

[אוריון של שי]

רגע, תני לי להבין

מצד אחד הוא ביקש שלא יחבקו אותו ומצד שני הוא נקרע מבפנים כי אתם לא מחבקים אותו? אולי צריך לבדוק אם פג התוקף של הבקשה לא לחבק? תנסו דברים כמו חיבוק משפחתי, לבקש ממנו לחבק אתכם, לשבת צמוד צמוד ולקרוא סיפור, לשחק משחקי מגע ועוד. כי את מאמינה שיש לו צורך כזה...

 

[לאה_מ]

אני מסכימה עם אוריון

ונראה לי שגם ילדים שלא אוהבים מגע פיזי בכמויות גדולות, צריך למצוא את הדרך שנעימה להם לקבל תשומת לב מיוחדת. אולי בזמן אחד-על-אחד, אולי בשיחות מעמיקות על דברים שמעניינים אותו, אולי איזה תחביב משותף - משהו רק שלך ושלו... סיפרתי כאן פעם, שכשהייתי בבי"ס יסודי לאמא שלי ולי היה משחק שנקרא "בלי אומר ודברים". היו לנו תיבות דואר על הדלתות של החדרים שלנו, והיינו כותבות זו לזו מכתבים. זו דרך נפלאה להגיד דברים שלפעמים לא כל כך נוח לומר אותם, וזה גם מאד מקרב. אני לא יודעת אם זה מתאים לכם - אבל אם כן, אני בטוחה שאמא שלי תאשר להשתמש ברעיון שלה

 

[מירי,]

אנחנו יוזמים הרבה זמן שלו....

יציאה מהבית לאכול בחוץ רק אני והוא , הוא כל יום (כמעט) הולך לישון איתי (ואני לא משפחה של לינה משפחתית) , ויש לנו כמה דקות של פיטפוט יחד על כל מיני דברים... ולגבי הרצון שלו בחיבוקים... אני משערת שהוא רוצה אותם , אני חושבת שיש לו איזו בעיה עם זה... לפעמים הוא מנסה לחקות את המגע של בן איתנו (למשל בן מאוד אוהב למשש לנו את האוזן....אז גם דוד מנסה) וזה יוצא מאוד מאולץ...

 

[לאה_מ]

זה יוצא מאולץ כי הוא מנסה לחקות את

בן, אבל הוא לא בן - הוא דוד, וצריך למצוא את סוג המגע שמתאים ונעים לו. אולי באמת כל מיני משחקי מגע, וגם דגדוגים והשתוללויות.

 

[מפה לאוזן]

עוד רעיון למגע

עיסוי בני מצא אצלנו את הפלסטיקים האלו עם הרגליים המעוגלות ככדורים (יש לזה שם?) שמעבירים על הגב לאחר שמורחים שמן. זה מאוד נעים. הוא התחיל לבקש מדי פעם שנעשה לו "נעים בגב". ללא השמן, פשוט מותחים את החולצה ומעבירים ממש בקלילות על הגב ויש מן תחושת דגדוג נעימה. יש פלסטיקים כאלו בכל מיני צבעים וצורות של חיות- אפשר לקנות לו מתנה כקישוט לחדר והוא יבחר אם להשתמש בזה גם לעיסוי.

 

[מירי,]

יש לנו צב כזה...

הוא מעדיף לטפל בי...

 

[kokopeli]

רעיון תיבת הדואר נפלא בעיני

את מוכנה לפרט קצת יותר איך זה עבד?

 

[לאה_מ]

שאלתי את אמא שלי למה היא התחילה

עם זה, והיא אמרה שנראה היה לה שאני מאד אוהבת לכתוב ושיש לי צורך בכתיבה, אז היא יזמה משחק שמשלב כתיבה. היא אומרת שזה התחיל בתור מכתבים עם סיפורים בעיקר על היומיום (למשל, היא היתה מספרת לי דברים מהעבודה שלה, אני הייתי מספרת לה דברים שקרו בבית הספר), ואחר כך, כערך מוסף, אפשר היה לכתוב גם על דברים שלא רוצים לדבר עליהם. טכנית זה היה מאד פשוט - על הדלת של חדר הילדים ועל הדלת של חדר ההורים היו "תיבות דואר" מקופסאות נעלים, שהיה כתוב עליהן "בלי אומר ודברים" ומתי שרצינו שלשלנו זו לתיבת הדואר של זו מכתבים. מכיוון שגם שירה שלי היא גרפומנית לא קטנה, אני מתכוונת לשחק איתה במשחק הזה. חשבתי פעם לנסות את זה גם עם עומר, אבל עומר הוא איש של דיבורים, לא של כתיבה. אולי אם אשחק עם שירה הוא יצטרף.

 

[ניתמר]

רעיון מקסים

מעניין אם אזכור אותו כשבתי תגיע לגיל שאפשר להתחיל.