שינג אי ואמנות החזקת המטוס
הסדרות היפות ריקות מתוכן, אבל הרבה יותר קל לך להתחיל להכניס תוכן אחר כך, בניגוד למשל למישהו לא מיומן, שרק ללמוד את הסדרות יקח לו כמה שבועות טובים... היו כמה מבוגרים איתי בטאי צ´י שלאחר שנתיים של אימון אפילו לא זכרו את הפורום, בעוד שאני זכרתי אותו תוך מספר חודשים (יאנג 40 תנועות). אני מסכים איתך שאפשר להעמיק גם בסדרה אחת משך שנים (ואולי אפילו בתנועות בודדות), ולהגיע לרמות הרבה יותר גבוהות בה, אבל זה לא אומר שאני חייב לעשות זאת כדי להכיר את האמנות. זה רק אומר שאני לא אהיה אומן בה. מה לעשות, יש לי עוד שאיפות בחיים מעבר לאמנויות לחימה, ואני לא רואה את עצמי מקדיש את כל חיי להן (אני מתכוון להמשיך להתאמן כל חיי, אבל כנראה שרק כתחביב, ולא במשרה מלאה). בינתיים אני סטודנט, וזה מתיר לי די הרבה זמן לאימונים (לפחות 3 שעות, 4 ימים בשבוע, חלקן כמדריך). בנושא הפה-ג´ינג, ברור שאני לא מגיע לרמות שאתה מגיע עם עזרה והכוונה צמודה, אבל אני מנסה, וזה העיקר, לא?

ואני אשמח אם תרחיבו עוד על הפה-ג´ינג. האם מכת פה-ג´ינג היא בהכרח מכה מווברטת, או שגם מכה כבדה יכולה להקרא פה-ג´ינג? לבנימיני יש ויברציה חזקה ביותר... האם זהו דבר שעובדים עליו בכל האמנויות הפנימיות? הוא מציין שלמד זאת מהפאק מיי ומהטאי צ´י CHEN, אבל בסרטונים של השינג-אי ראיתי גם משהו כזה (Pi chuan הם קראו לזה אם אני זוכר נכון...) ובנושא אלימות - כמו שחנן בתור פה-קווה-איסט ודאי יסכים, צריך באמנות לחימה גם קצת אמנות... אם הייתי רוצה פרקטיקה בלבד הייתי נשאר קרוב ולומד קרב מגע. אני מחפש דברים יותר מעניינים ומתוחכמים. אני לא בדיוק יודע עד כמה השינג-אי עמוק, אבל הרושם הראשוני מקריאת התאור וצפייה בGIFים הזזים באתר, קיבלתי רושם של שיטה מאד פשוטה חיצונית, שכל העבודה בה היא לעומק ובחמשת האגרופים. בנוסף ההתייחסות שלהם לחניכים כXing-yi boxer, וזאת למרות שאני יודע שמילולית גם הטאי צ´י הוא סוג של אגרוף (צ´ואן), וגם החזרה שלהם על העובדה שבשינג-אי אין NONSENSE אלא רק תכל´ס... כל זה יוצר תחושה של משהו פשוט (שוב, ברמה הפילוסופית).