אתנה של גופי מרעידה אדמת תשוקותיי לועה מאדים עם כל יום עובר אתנה של תאוותי ממלאה רחמי בתקווה שרירי ירכיי מזמרים לה תפילה פגאנית אתנה של חלומותיי עוצרת נשימת לילי המיותם עורי מזיל דמעותיו לחומה אתנה שלי הקיאי לבתך הרווי בלהטה ייסורי צומי ואז תעטה שמיכת אפרך את יומי..
כמו לבה זורמת, לתשוקה רבה גורמת. לא מתלהמת, אבל ממשעכהה עוצמתית נדהמת. היא תוהה ומקווה, למימוש התאווה. היא יודעת שיבוא היום, בוא היא תתמסר, עד תום. תתיתן משלה, ותיקח. תתענג ותענג, ולא תיתן לזמן להימרח. ובשלווה שאחרי, יעלה חיוך. וגופה ילוטף בעדינות וברוך . . .
