זוכרת
שלפני כמה שנים שעברתי פיגוע,נשאלתי בביה"ח מי הם שני האנשים שהייתי רוצה לדווח להם על כך שאני פצועה בביה"ח?ציינתי את אחי והאקס,אחי מיד הגיע לבית החולים ומשפחתי כולה,הילדים היו בגן עד 5,מהאקס רק שמעתי לקראת הערב,לא הציע לעזור ורק שלח את בירכת אחלמה מהירה.ביקשתי ממנו שחשוב לי מאד שיהיה בקירבת הילדים בימים הקרובים כי חששתי שהבן יקבל טראומה{גם כי שמועות רצות בעיר},התנצל שלא יכול לעזוב את העבודה ויראה את הילדים לפי הסדרי הראייה. כאבתי,אבל ממש כאבתי,לא בשבילי כי לא הייתי זקוקה לו, משפחתי תמכה בי,אבל למען הילדים ציפיתי למידת אנושיות. לא עברו נשתיים והוא עבר פיגוע בזמן מילואים,הסתירו את זה ממני עד שראיתי אותו אחרי שהשתחרר מביה"ח,כשנודע לי ממנו מה קרה,התמוטטתי במקום{במטבח},איך ריבונו של עולם הוא יכל להסתיר את זה ממני?יכולתי להיות שם בשבילו למרות שחברתו{אשתו הנוכחית} היתה שם,אני הרי אמא של ילדיו פור גוד סייק,ומכאן שנה אחרי שנה מסיקה שהשקפת העולם שלנו וראיית הדברים שונה ביננו שנות אור. הוא כיבד את אבי בהלוויה אך לא היה מוכן לקחת את ילדיי בזמן השיבעה לזמן שהוא קצת יותר מהסדרי הראייה,מישהו אחר היה שם עבורם {שוב}. אז מה רציתי לומר לך בזה?שאין לי איכס אחד גדול מהאקס, פשוט צריכה לקבל שזה הבן אדם ואין לי מה לבוא אליו בציפייה בקשה{מיוחדות שכאלה}וכך אולי לא אתאכזב. רפואה שלמה.
