אתמול

מיכי

New member
אתמול

היה לי יום זוועה אני מרגישה שמאז הגירושין, זה היה כבר לפני שנתיים, אני תקועה תקועה עם התואר (השני) תקועה עם העבודה (שרוצה להחליף) תקועה עם עצמי (ולא מצליחה להכנס בלב שלם לקשר עם האדם המדהים שאני יוצאת איתו) אז נכון שמכרתי דירה, עברתי, קניתי נכון שיצאתי "בסדר" אבל תחושת ה"לא בסדר" כל כך חזקה אלה לא החיים שלי, זו לא האנרגיה שלי ואיפה אני בכלל לעזאזל??? אז היום, במקרה במהלך חיפושים אחרי שירים לצרכי עבודתי (כן בכל רע יש קצת טוב), נתקלתי בשיר הזה שהסביר לי קצת את תחושת העצבים החשופים שלי ואת תחושת הקטנה והפגיעה שכל ההסברים על כמה הכל בעצם בסדר לא מצליחים להעביר. אולי זה יעניין כמה מכם, אולי לא, לי זה עזר... לפחות להבין! כשאתה מתגרש כשאתה מתגרש, אתה נולד מחדש, פתאום אתה במהופך, עינך בארץ, ומישהו סופר את אבריך, בודק אם אין לך שפה שסועה, אצבע שישית, עין שלישית. חבל הטבור נחתך. בלי חללית האם, אתה נלבט בחלל, נחבט, משולח, נחבל במבטים נוקבים של עינין זרות, מזרות. עריסה חדשה מצפה לך: מצעים רעננים, דובים נמגנים, שמן המור, שמפו, טלק. הברות חדשות פוצעות את פיך כמו שיני חלב. יום ולילה אתה במעקב. כל ניע של גופך הזעיר, כל הפרשה, צחקוק, שיהוק, נרשמים באלבום הטופח. הצעצועים מעמידים פני תם: כולם מכשירי האזנה. כשאתה מתגרש, אתה נולד מחדש. אבל המלאך הממונה על השיכחה (זה ענשך) שוכח, בזדון, לסטור לך. אתה נולד בעל מום לא עובר. קשה בשנים, זוכר. ט. כרמי.
 
יפה ...

את לומדת לתואר שני בספרות ? אני חייב לומר, שלא בדיוק הבנתי מאיפה יש למשורר את החוויה שבודקים אותו וסופרים את אבריו, אלא אם כן זה חלק מתחושת הלידה מחדש (שאותה אני דווקא מבין). אגב, צריך להיות "באלבום התופח", לא ? ותודה בכל מקרה.
 

מיכי

New member
מה???

לא נתקלת בתופעת ה"למה התגרשת" כאילו אתה צריך להוכיח שזה לא שמשהו אצלך דפוק אלא שפשוט... לא הרגשת שאתה במעקב, שאתה צריך להוכיח את חפותך? שאתה בהחלט לא חף מפשע אלא אם כן הוכחת אחרת... ולא אני עושה, כלומר לא עושה, תקועה, עם תואר שני בהיסטוריה לא מסוגלת לעשות את זה, לא מסוגלת לוותר... תקועה... נראה לי שאני צריכה לעשות חשיבה מחדש בעניין אולי אני אתחיל היום! לחשוב... וחוץ מזה שושן... בבקשה!
 
נתקלתי ... אבל

לא חוויתי את זה כמשהו חודרני כל כך. אפילו בבליינדייטים, חשבתי שהשאלה הזו מעידה על השואלת יותר מאשר עלי. איך השיר מתקשר לתואר שני בהיסטוריה? ומה הנושא שלך לתזה (אם יש לך) ?
 

לא צד

New member
בהחלט נתקלתי.ועוד איך.....

מבין אותך. אין כמעט פגישה שהיתה לי שלא נשאלתי: למה התגרשת? או: מה? בגלל זה? ובודקים את הפגמים בעדינות כששואלים: יש לך ילדים? כאילו חלילה ילדים מנישואים קודמים זה מחלה או מום. זה נכס! הנכס הזה עושה אותך פחות טוב למערכת יחסים חדשה? הגעתי למסקנה שחלק ניכר מבנות הזוג הפוטנציאליות שהיו לי פשוט חיפשו כספומט ולא בן זוג.מקור כלכלי וכתף בריאה להשען עליה ולא מערכת יחסים שוויונית. אני מבין את זה.אבל עדיין קשה לי לקבל את זה. לא צד. במקרה דנן חשפתי את הצד השני.
 
לזה גם אני התכוונתי

אבל נדמה לי שמיכי מתכוונת לשאלות חטטניות של קרובי משפחה, חברים לעבודה וכאלה. כאלה שצריכים את האינפורמציה הזו סתם בשביל הסקרנות, לא בשביל לבדוק אם אתה "עסק טוב". מיכי ?
 

לא צד

New member
את מתכוונת לשאלות

הפולניות של האמא,הדודה,הסבתות וכל מי ש"את חשובה להם"? בלי לפגוע באף אחד: פולניה זה לא מוצא,זה מקצוע......(למי שלא ידע). לא צד. מומחה להתנהגות פולנית.
 

לא צד

New member
אזהרה ידידותית?

פולניה זה דפוס התנהגות. בתור נציגת הפולניות אני רוצה לשאול אותך שאלה. האם כשאתן קמות בבוקר ומסתכלות במראה אתן באמת אומרות: "מגיע לו"? לא צד בעל נטיה אובססיבית להסתבך דוקא עם פולניות.
 

אור-לך

New member
קודם כל...

הנטיה מוצאת חן בעיניי... דבר שני, מי מסתכל על הבוקר במראה? אור (אל תשאל אם איזה דפוסי התנהגות...)
 

מיכי

New member
גם וגם...

גם שאלות חטטניות סתם... וגם של בני זוג פוטנציאלים, שעבורם, בלי ספק, שתי נסיכות קטנות בבית זה תיק תיק... אולי בגלל זה הנסיך הקטן שלי שבה את ליבי שאחרי דייט ראשון של ארבע שעות, ורק בסופו, הוא אמר "אני לא מבין דבר אחד... איך אפשר לעזוב אותך???" שזה לשאול את אותו דבר אבל עם מחמאה, וזו החכמה, לא? להעלות נושאים כאובים עם קצת רכות וחיוך. וכן סבתות, דודות והחברות הפולניות של אמא בבית הכנסת עם מבטי רחמים וחוסר הבנה של "איך זה קורה דווקא לבחורה נחמדה כמוך" זה לא משהו שעושה טוב על הנשמה (למרות שניחנתי ביכולת הבכה פולנית בילתי מבוטלת משל עצמי...) ונכון, הרבה בני/בנות זוג מחפשים כספומט/זיון קבוע/מלווה צמוד אסטטי/מישהו עם גנים טובים להעביר לילדים הרבה יותר מאשר מערכת יחסים אמיתית ויציבה וזה הופך את הבירור של "למה התגרשת" לבירור מהותי, אם מדובר בפגם גנטי או שמא באמת היא/הוא אשם ולא הפוטנציאל הפונקיונלי שהולך לספק בסוף הערב את תשלום החשבון או את נעימות הלילה שיבוא... אבל אני חושבת שיותר מכל דבר אחר, ואני חוזרת לשיר, תחושת החשיפה היא רגש פנימי עמוק יותר, הפגיעה באינטימיות הזוגית היא יותר מסתם התמודדות מול דודות ודייטים מחורבנים שהיא מנת חלקם של רווקים ואלמנים בדיוק כמו של גרושים כאן מדובר, מעבר לצורך בבניה, בהתגברות, בהוכחה לא נגמרת שאת/ה בסדר ושאת/ה "סחורה טובה" או כמו שדייט מחורבן במיוחד אמר לי "היום את מוצר מדף טוב הרבה יותר ממה שהיית לפני חמש שנים" כוססס אחתוק מוצר מדף (סליחה על פליטת הפה...)מדובר בעיקר בתחושת הכישלון הצורב, האכזבה, שלא משנה כמה שנהיה בוגרים ומבינים את המצב ולא משנה כמה שזה היה הדבר הנכון לעשותו חקוקה כמו כתובת קעקע בילתי נמחית בנפש הזו ההולכת וניבנית מחדש וכמו שכרמי כותב, אין ברירה, אין שיכחה גם אם יש התגברות... וכמו שאמרו כאן חכמי הפורום לפני... פחות אבל עוד כואב! עד כאן התבכיינות להבוקר דווקא נראה בוקר נחמד ונעים... חוזרת לעבודה ושושן, אם תרצה באמת פרטים על ריכרד קבנר, נשוא עבודת התיזה שלי... בשמחה! אחלה יום עם מלא חיוכים ואופטימיות ל-כ-ו-ל-ם!
 

לא צד

New member
אין לי מה

להוסיף. אני חושב ששיקפת באופן הממצה ביותר את מה שבאמת קורה לנו. אהבתי את התכנים וההתנסחות. מאחל לך הצלחה רבה.גם בתיזה..... לא צד. מנוסה בשכאלה.
 
למעלה