אתמול...
אתמול רבתי עם אמא. כן - זה היה גם מול כל המשפחה, כי היא הזמינה את כולם לשיחה, והריב היה גם עם אבא, אבל כרגיל, האויבת הגדולה, הייתה אמא. בואו נגיד שכל הריבים שלי עד היום עם ההורים (והיווו.. היו הרבה הרבה) לא משתווים למה שהיה אתמול. היה ריב ממש קשה, עד כדי כך שבד"כ אנחנו פותרים את זה כמה שעות אחרי מקסימום. ועוד מעט זה יום שאני והוריי לא מדברים, כלומר מדברים - אבל בקושי. אני כ"כ שונא את זה.. אף אחד לא מנסה להבין אותי. כולם בצד של אמא, וכל דבר שאני עושה, לא משנה אם הוא אפילו צודק או נכון לא נלקח בחשבון, כי כשבאים לשמוע את השיחה שלי עם אמא, מראש ידוע מי ה"מנצח". איייכס.. נמאס לי מהגיל הזה, נמאס נמאס נמאס. כל הזמן ריבים/זמן שלום, עוד פעם תקופת ריבים/עוד ריבים/תקופת שלום. פשוט כל הזמן ככה. וזה לא שאני יכול למנוע את זה, הרבה פעמים אני מונע מעצמי לצאת משליטה ולעבור גבולות, אבל על הויכוחים אי אפשר להשתלט. זה פשוט יוצא. אני שונא את הגיל הזה.. שונא. איך שרגשות משתנים, כל חצי שעה, כל חצי דקה, ולפעמים, כשההורמונים משתוללים, כל חצי שנייה. אז אוקיי, אני לא צריך להאשים את ההורמונים. צריך להאשים את עצמי. אבל ניסיתי, באמת שניסיתי מיליון פעם להשתלט על זה, אבל גררר.. הם כ"כ מעצבנים אותי. בעעע.. דיכי
. קרה לכם פעם? עמית.
אתמול רבתי עם אמא. כן - זה היה גם מול כל המשפחה, כי היא הזמינה את כולם לשיחה, והריב היה גם עם אבא, אבל כרגיל, האויבת הגדולה, הייתה אמא. בואו נגיד שכל הריבים שלי עד היום עם ההורים (והיווו.. היו הרבה הרבה) לא משתווים למה שהיה אתמול. היה ריב ממש קשה, עד כדי כך שבד"כ אנחנו פותרים את זה כמה שעות אחרי מקסימום. ועוד מעט זה יום שאני והוריי לא מדברים, כלומר מדברים - אבל בקושי. אני כ"כ שונא את זה.. אף אחד לא מנסה להבין אותי. כולם בצד של אמא, וכל דבר שאני עושה, לא משנה אם הוא אפילו צודק או נכון לא נלקח בחשבון, כי כשבאים לשמוע את השיחה שלי עם אמא, מראש ידוע מי ה"מנצח". איייכס.. נמאס לי מהגיל הזה, נמאס נמאס נמאס. כל הזמן ריבים/זמן שלום, עוד פעם תקופת ריבים/עוד ריבים/תקופת שלום. פשוט כל הזמן ככה. וזה לא שאני יכול למנוע את זה, הרבה פעמים אני מונע מעצמי לצאת משליטה ולעבור גבולות, אבל על הויכוחים אי אפשר להשתלט. זה פשוט יוצא. אני שונא את הגיל הזה.. שונא. איך שרגשות משתנים, כל חצי שעה, כל חצי דקה, ולפעמים, כשההורמונים משתוללים, כל חצי שנייה. אז אוקיי, אני לא צריך להאשים את ההורמונים. צריך להאשים את עצמי. אבל ניסיתי, באמת שניסיתי מיליון פעם להשתלט על זה, אבל גררר.. הם כ"כ מעצבנים אותי. בעעע.. דיכי