פעם אני הברזתי ככה...../images/Emo3.gif
מרשעת... אבל באמת שלא בכוונה! פשוט שכחתי שהייתי אמורה לבוא עם חברה לעיר, והיא כמו פוסטמה הסתובבה שם שלוש שעות וחיכתה לי, והפלאפון שלי היה מכובה... אני מה זה הייתי מעוצבנת על עצמי אחרי זה... אבל לא נורא, נשכח ונסלח
ואני כן אוהבת ילדים קטנים, אבל אני לא אוהבת שהם לא קולטים שבן-אדם מבוגר [איי איי איי כמה מבוגרת שלא נמות
] צריך שעות שינה מסוימות ביום, במיוחד כשיש לו רק את יום שבת כדי לנוח... אני מצטערת שהם קמים מוקדם ואין להם מה לעשות, אבל הם יכולים לשבת בשקט ולראות טלוויזיה, לשחק אחד עם השני משהו [שני אחים]... לא חסר. והכי מעצבן, שהם רוצים להתקשר לאמא שלהם, ואמא שלהם לא מרשה! אמרה לי לא לתת להתקשר. ואני מנתקת את הטלפון מהשקע, לא עוזר לו [לגדול יותר], הוא מחזיר אותו ומתחיל לצרוח שזה לא הבית שלי והוא ייעשה כאן מה שהוא ירצה והוא רוצה שאני אלך. זה מה שאני שונאת אצלו, אצל הגדול יותר, את הכפיות טובה ואת אי-ההבנה שיש להם... זה יכול לשגע לי את השכל... האאאח...