אולי זה יקומם מעט אבל...
אני מאמינה שמוות אמור לקרות, גם אם זה לא טבעי לנו, חולני וחסר הגיון. אני יוצאת מתוך הסיפור האישי שלי, אחי מתן חזר מקלקיליה ונהרג בתאונת דרכים בדרכו הביתה. בבוקר אותו היום הוא לקח חלק בפעילות בתוך העיר, הם סרקו בית שלכאורה היה ריק, באיזשהו שלב מתן שמע רחש מתוך ארון בגדים אליו עמד עם הגב, בתוך הארון הם מצאו מחבל עם נשק טעון, שלא ירה כי לטענתו הוא פחד מגודלו של מתן (שהיה 1.96, אבל מה הקשר בין גובה וכדור רובה). אני דווקא שמחה כשעושים תיקונים לאחר אסון כי אמנם זה מאוחר מדי לנו שאיבדנו, אבל תחשבו שמספיק שזה הציל אדם אחד, מספיק שזה מנע ממשפחה אחת לעבור את מה שאנחנו עוברים... מבחינתי זה שווה הכל. ושנדע רק טוב, עפרה.
