אתמול כתבתי משהו
הייתי במכללה בשיעור, והרגשתי שאני חייב להוציא את זה החוצה. זה שיר שנכתב מתוך כאב, לא רק על מה שקרה עם אל"מ אילן רמון ז"ל, אלא על דברים נוספים. אבל הכל ביחד מתערבב, וכל הכתבות שקראתי על אל"מ רמון ז"ל ועל הדמות שלו, גרמו לי לחשוב. לחשוב הרבה. הרבה פיגועים קרו, והרבה חיילים נהרגו, ביניהם גם חברים שלי, אבל מה שקרה עם מעבורת קולומביה, גרם לי שוב להרגיש כמו לפני שבע שנים, כשיצחק רבין נרצח. אולי זה נשמע מוגזם, אבל זה אני: הם נגמרים, שלב אחר שלב הטובים באמת. קודם שופטים, אחר כך אוהבים או שונאים אין מהות, יש שטחיות על פיו יישק דבר - על פיו של שום דבר מובילים לאבדון ללא חושים בטוחים בצדק ולא נואשים אחד בכיכר, אחד בחלל מדברים על טוב, רק אחרי שאין בכלל נשארנו מעטים אל מול רבים הם באים מתוכנו הם זה אנחנו ואנחנו זה הם קנאות של חינם, שאננות של סתם זה לא הוא, אין לו פה. הוא כמו השטן! רגשנות אדירה מול אטימות יתרה השיקוי עובד על כולם זה לא החומר, זאת רק ההשפעה אף מחסום לא יעצור - אף דמות לא תעזור. באמת בועטים. את השקר מחבקים.
הייתי במכללה בשיעור, והרגשתי שאני חייב להוציא את זה החוצה. זה שיר שנכתב מתוך כאב, לא רק על מה שקרה עם אל"מ אילן רמון ז"ל, אלא על דברים נוספים. אבל הכל ביחד מתערבב, וכל הכתבות שקראתי על אל"מ רמון ז"ל ועל הדמות שלו, גרמו לי לחשוב. לחשוב הרבה. הרבה פיגועים קרו, והרבה חיילים נהרגו, ביניהם גם חברים שלי, אבל מה שקרה עם מעבורת קולומביה, גרם לי שוב להרגיש כמו לפני שבע שנים, כשיצחק רבין נרצח. אולי זה נשמע מוגזם, אבל זה אני: הם נגמרים, שלב אחר שלב הטובים באמת. קודם שופטים, אחר כך אוהבים או שונאים אין מהות, יש שטחיות על פיו יישק דבר - על פיו של שום דבר מובילים לאבדון ללא חושים בטוחים בצדק ולא נואשים אחד בכיכר, אחד בחלל מדברים על טוב, רק אחרי שאין בכלל נשארנו מעטים אל מול רבים הם באים מתוכנו הם זה אנחנו ואנחנו זה הם קנאות של חינם, שאננות של סתם זה לא הוא, אין לו פה. הוא כמו השטן! רגשנות אדירה מול אטימות יתרה השיקוי עובד על כולם זה לא החומר, זאת רק ההשפעה אף מחסום לא יעצור - אף דמות לא תעזור. באמת בועטים. את השקר מחבקים.
