אתמול חשבתי....

אתמול חשבתי....

אתמול נסעתי לים וחשבתי, יש בנות שמסוגלות לאכול עוגה או משהו כזה גדול ומפחיד ומשמין עם המון-המון קלוריות, באמצע הליילה או סתם באמצע היום בלי להרגיש רגשי אשמה נוראיים? יש בנות שאחרי שהן אוכלות עוגה באמצע הלילה שלא שונאות את עצמון אחר כך? ויש בנות שמקבלות את עצמן? שיראו לי, שיגידו לי איך הן עושות את זה כי אני כל כך רוצה להיות שם... ולא לשנוא את עצמי, אני רוצה לאהוב את עצמי ולקבל ולא לחשוב שאני שמנה ולהיות מסוגלת לאכול עוגה באמצ הלילה...
 

berr

New member
יש כאלה

יש לי חברות כאלה. זה נראה מוזר. הן מסוגלות לאכול עוגה. להינות מהביס. לסיים, או להניח כשכבר לא בא. וממשיכות הלאה. בלי יסורי מצפון. כי זה לא יקרה להן בכל לילה. הן לא ירצו עוגה כל שעתיים. הן חושבות על עוד דברים.... כ"כ הייתי רוצה להיות במקום הזה. קיבלתי אתמול תפריט מתזונאי קליני. יש בתפריט את פינת המתוק. זה אומר, שמותר לי. פעם ביום. וזה נחמד. אם אני רק אצליח להפנים, שאחרי הפעם ביום, מגיעה גם הפעם ביום של מחר, ולכן לא צריך לחסל חבילה שלמה של משהו, הגעתי לשם. לדרך המלך. בנתיים עמדתי בזה יום אחד. והיום יום חדש, וגם בו נמצאת פינת המתוק. שיהיה לכולנו יום מתוק
 
למעלה