נאוה פרנס, נטורופתית
New member
אתמול הלכנו לביה"ס
כבר 3 שבועות אנחנו בגילון. אנחנו 5 משפחות חינוך ביתי באיזור אבל רק אנחנו בישוב. אוסף הילדים כולל: ילד אחד בגילו של יהונתן - שקט ומופנם בדרך כלל, ילדה אחת בת 7, כמה בני 5-6 (בן אחד, השאר בנות) ועוד כמה קטנטנים - אחים של... הם נפגשים הרבה, ועושים כל מיני דברים. עכשיו למשל, הם בקריות, בחוג בלט - במיוחד בשבילם. אחת האימהות היא מורה לבלט וזה הסטודיו של אימא שלה. החלום שלה: ליצור כוריאוגרפיה עם ילדי חינוך ביתי. אבל... ליהונתן חסר זמן עם חברים בנים בני גילו שאוהבים את הפוקימונים ודברים אחרים - כמוהו. חסר לו החופש של לצאת ולבוא עם חברים, בסביבה, בלעדיי. לאחרונה, הוא נכנס לאי שקט לא נעים. טיולים (מעטים
) בחוצות היישוב לא גילו ליהונתן את הילדים של המקום. 10 ימים שהוא מסרב ללכת לביה"ס במטרה להכיר חברים חדשים, מצד אחד, ומוציא אגרסיות של אי שביעות רצון - מצד שני. אתמול התעקשתי!! ביה"ס מסכם הערב שנת זמר עברי - פרוייקט של שנה שלמה (שעברה, כמובן!) הגענו אתמול לחזרה כללית באולם הספורט. אקוסטיקה נוראית, רעש בלתי נסבל ועצבנות של מורים וילדים כאחד. זו הייתה תמונה קשה קצת בשבילי במיוחד עם הרעש שהיה מוציא משלוותו את האדם השנטי ביותר. ובכל זאת, השירים היו כייף אמיתי (למי שתהה מה העדפותיי המוסיקליות
) בשלב מסוים, פרשנו מהאולם ופנינו לדבר עם המנהלת, להעלות איתה רעיונות איך להכיר חברים באמצעות ביה"ס, וכיצד יהונתן יכול להפיק מביה"ס את מה שהוא רוצה. סוכם שנקבל מערכים שבועיים של כיתות ג' בהן לומדים ילדי גילון ויהונתן יבחר לו את מה שמעניין אותו (ספורט / אומנות / מוסיקה). ונתנו למנהלת מודעה שמזמינה ילדים ליצור קשר עם יהונתן לתלייה במתחם כיתות ג'-ד' או לצילום ותלייה בכיתות. נפרדנו מהמנהלת כשיהונתן הודיע לי שהוא לא רוצה לחזור הביתה. 'לאן אתה רוצה שניסע?' - שאלתי. 'אני רוצה להישאר כאן - זה כייף' - הפתיע אותי יהונתן עם התשובה. מצאנו את חדר המוסיקה פתוח וסיירנו בו הוא שונה מחדרי מוסיקה שאני זוכרת מביה"ס. היו שם עמדות האזנה, פינת ציור, אפילו כדורים למשחק. הצעתי לאתר את מתחם הכיתות המתאים. כך עשינו. סיירנו וישבנו במתחם כשהחלו הילדים לחזור מהאולם. מצאתי "שנות טובות" ריקות והצעתי ליהונתן לכתוב לסבא-סבתא ברכה. עיפרון השגנו מילדה שישבה לידנו והכתיבה לחברתה ברכה משלה (גם היא לא אוהבת לכתוב). בינתיים, נעמדה לידינו אישה נחמדה שלא ממש היה ברור אם היא הורה או מורה. אז שאלתי. 'אני מחנכת את כיתה ג-3' - ענתה התברר שיש בכיתתה ילדים מגילון, ושהיא תשמח לארח אותנו בכיתתה. היא ביקשה שלאחר ההפסקה נמתין עד שהיא תארגן את הכיתה למליאה (ישיבה במעגל). הוזמנו פנימה. יהונתן הסתתר מאחוריי והודיע שרק אני מדברת. ישבנו במעגל וסיפרתי לילדים על חינוך ביתי. הילדים בחינוך ביתי לא הולכים לביה"ס, הם בבית - אמרתי 'אז מה אנחנו עושים כאן?' - יהונתן הפתיע (שוב) 'שאלה טובה' - עניתי - 'אצטרך לחשוב על זה.' נתתי לילדים לשאול קצת שאלות (ילדים הם כל כך נבונים - אני נהנית לשוחח איתם) המורה שאלה: 'יש לכם רעיונות איך לעזור ליהונתן להכיר חברים חדשים?' הילד שלידי, שמח לחזור על הצעה שכבר אמר קודם: 'אני ו-(X) יכולים לבוא אליו אחה"צ.' ועלה גם רעיון לעביר לנו דף קשר של הכיתה. יהונתן ביקש לדעת את שמם של הילדים והכיתה עשתה סבב שמות, מסרנו את מספרי הטלפון - שנכתבו על הלוח, והילד שלצידי דחק בי לקחת את שלו. אז לקחתי נייר, וביקשתי עיפרון... והילדים נעמדו סביבנו לתת לי את הטלפון שלהם. יהונתן היה בעננים - 18 מספרי טלפון היו ברשימה, ו-2 חברים לאחה"צ. בשלב הזה, החזרנו את השליטה בכיתה לידי המורה. לדעתי היא ציפתה להפרעה קצרה יותר, אבל הייתה סבלנית לאורך התהליך. אחה"צ הגיעו הילדים. אימו של הילד מהישוב עלתה איתם לבית, והציעה גם את עזרתה (יש לה אוטו גדול...) בדרכנו הביתה עצרנו בצרכנייה בצורית כשחזרנו לרכב, יהונתן שאל אותי מהם הקישוטים שמאחור לא ידעתי על מה הוא מדבר. בדיקה גילתה מספר קופסאות עם קישוטים שהוכנו ע"י ילדים, ופלקט. מישהו העמיס אותם על הרכב - אני זוכרת שנעלתי כך שזה היה תמוה. בירור עם ביה"ס הבהיר שמישהו בלבל בין הרכב שלי לזה של המורה למוסיקה. הדברים מיועדים לאירוע עליו דיברתי בתחילת ההודעה. אז המורה למוסיקה באה אלינו לקחת אותם, ניתנה לנו הזדמנות נהדרת לברר איתה אפשרות שיהונתן יוכל להיחשף קצת למוסיקה בכיתתה בסך הכל, היה יום נחמד, ועם אפשרות של אינטראקציה מעניינת עם ביה"ס המקומי. שתהיה לכולנו שנה נפלאה!!
כבר 3 שבועות אנחנו בגילון. אנחנו 5 משפחות חינוך ביתי באיזור אבל רק אנחנו בישוב. אוסף הילדים כולל: ילד אחד בגילו של יהונתן - שקט ומופנם בדרך כלל, ילדה אחת בת 7, כמה בני 5-6 (בן אחד, השאר בנות) ועוד כמה קטנטנים - אחים של... הם נפגשים הרבה, ועושים כל מיני דברים. עכשיו למשל, הם בקריות, בחוג בלט - במיוחד בשבילם. אחת האימהות היא מורה לבלט וזה הסטודיו של אימא שלה. החלום שלה: ליצור כוריאוגרפיה עם ילדי חינוך ביתי. אבל... ליהונתן חסר זמן עם חברים בנים בני גילו שאוהבים את הפוקימונים ודברים אחרים - כמוהו. חסר לו החופש של לצאת ולבוא עם חברים, בסביבה, בלעדיי. לאחרונה, הוא נכנס לאי שקט לא נעים. טיולים (מעטים