אתמול הוא התקשר
ה -
שלי. השיחה היתה שונה, הנימה היתה נינוחה, הקול פתאום חלש, טון כזה ,בוגר ומבין ידעתי שזו שיחה אחרת, כזו שלא היתה כבר אולי שנתיים הוא שאל בשלומי
- הייתי המומה מה פתאום שואל בשלומי. הקשבתי, והקשבתי, דיבר בעיקר על הילדים ואז פתאום אמר... תגידי............. את מאושרת
כל מה שעברנו היה שווה
ואני שותקת, מפנימה, המומה. שנים שלא נכנסנו לשיחה עמוקה, בוגרת ומבינה אמרתי שכן, שטוב לי, ששקט לי, שאני רגועה מה שצובט אותי כל פעם מחדש זו המחשבה על הילדים. ואז הוא אמר.... אני מנסה לבנות את החיים שלי ואותי הכי צובט שכנראה בסוף מה שיקרה: שאגדל ילדים של מישהי אחרת. שמעתי את הרעד בקול יכולתי להרגיש את עצמת הכאב הוא מאוד קשור אליהם הוא חי בתחושה של פספוס כך הוא אמר וזה כל כך צורם וכואב הבנתי אותו ולפתע נבלעו לי המילים.
לירז ביום של חשבון נפש שבת שלום חברים
ה -
