1גיא מתן אל
New member
אתמול בתבור... מומלץ לקרוא
אתמול אני ולנסי ובר-טוב נסענו לתבור,ולנסי בא לטיסה שיגרתית ואני באתי לטיסת מיבחן לגלשן של בר-טוב שעבר תיקון. עד כאן הכל תקין מרכיבים מתארגנים ואחרי בדיקה מדוקדקת של הגלשן ממריא היישר לתוך תרמיקה,כנף שמאל מקבלת עילוי חזק והגלשן פונה ימינה ואני ממש מתקשה לתקן שמאלה, (מחשבה ראשונה וואלה הגלשן לא מאוזן)אחרי תוספת מאמץ הגלשן פונה והנה אני מתברג לתוך התרמיקה,אחרי טיפוס של 200 מטר מחליט שהגיע הזמן לסגור את הריתמה. שולח יד לחיפוש החוט ושומע תזוזה של סקוץ ומיד מרגיש שמשהוא נשמט ממני,מבט למטה,ואני לא מאמין למה שאני רואה,בהתחלה התחושה היא כאילו זה לא אמיתי ואני מדמיין.המצנח השתחרר ותלוי עדיין באריזה מטר ממני.קשה לי לתאר כמה מחשבות עברו עלי באותו הרגע,אבל כל מה שעניין אותי זה לשמור על יציבות ולמנוע תזוזה\ניעור של המצנח,הרי כל מה שמחזיק אותו סגור זה הגומיות.שולח יד שמאל ומתחיל לאסוף את המצנח בעדינות מירבית תוך כדי מלחמה ליצוב הגלשן ובסופו של דבר המצנח מגיע אלי ואני מחפש אחיזה נוחה ומרגיש שהמצנח עם האריזת ניילון הולכת להחליק ממני כל רגע.ברור לי שאם אני לא מוצא מהר תנוחה לאחיזת המצנח ולבייסבר ביחד זה עניין של זמן עד שאני נכנס לפניה חריפה ונאלץ להשתמש בשתי הידיים ולשמוט... למזלי מוצא תנוחה כזאת.המצנח מונח בבית השכי עם נטיה קצת לחזה ויד שמאל מונחת באמצע הבייסבר לשיפור האחיזה. טוב עכשיו נשאר לצאת לנחיתה (גובה 600) מישר החוצה, וכמובן מרפי המנייק מסדר לי טרמיקות ללא סוף ואני נלחם לטיסה ישרה (רק לא פניות חריפות...).טוב מתחיל לאבד גובהה ומתכנן את הנחיתה. מחשבה ראשונה,להמשיך עם היידים על הבייסבר עד הסוף...ומיד מתעשת ומחליט לזרוק תמצנח ממש בפלייר, מתוך הנחה שהמצנח לא יספיק להפתח. התוכנית עבדה רק שהמצנח נפתח
ממש שכבר עמדתי והחל להתיישר כמעט מעלי.אני נלחם למשוך אלי תמצנח ומקווה שלא תבוא איזו תרמיקה...משב יורד ואני מצליח להתגבר על המצנח. עד כאן הסיפור עכשיו המסקנות...
אתמול אני ולנסי ובר-טוב נסענו לתבור,ולנסי בא לטיסה שיגרתית ואני באתי לטיסת מיבחן לגלשן של בר-טוב שעבר תיקון. עד כאן הכל תקין מרכיבים מתארגנים ואחרי בדיקה מדוקדקת של הגלשן ממריא היישר לתוך תרמיקה,כנף שמאל מקבלת עילוי חזק והגלשן פונה ימינה ואני ממש מתקשה לתקן שמאלה, (מחשבה ראשונה וואלה הגלשן לא מאוזן)אחרי תוספת מאמץ הגלשן פונה והנה אני מתברג לתוך התרמיקה,אחרי טיפוס של 200 מטר מחליט שהגיע הזמן לסגור את הריתמה. שולח יד לחיפוש החוט ושומע תזוזה של סקוץ ומיד מרגיש שמשהוא נשמט ממני,מבט למטה,ואני לא מאמין למה שאני רואה,בהתחלה התחושה היא כאילו זה לא אמיתי ואני מדמיין.המצנח השתחרר ותלוי עדיין באריזה מטר ממני.קשה לי לתאר כמה מחשבות עברו עלי באותו הרגע,אבל כל מה שעניין אותי זה לשמור על יציבות ולמנוע תזוזה\ניעור של המצנח,הרי כל מה שמחזיק אותו סגור זה הגומיות.שולח יד שמאל ומתחיל לאסוף את המצנח בעדינות מירבית תוך כדי מלחמה ליצוב הגלשן ובסופו של דבר המצנח מגיע אלי ואני מחפש אחיזה נוחה ומרגיש שהמצנח עם האריזת ניילון הולכת להחליק ממני כל רגע.ברור לי שאם אני לא מוצא מהר תנוחה לאחיזת המצנח ולבייסבר ביחד זה עניין של זמן עד שאני נכנס לפניה חריפה ונאלץ להשתמש בשתי הידיים ולשמוט... למזלי מוצא תנוחה כזאת.המצנח מונח בבית השכי עם נטיה קצת לחזה ויד שמאל מונחת באמצע הבייסבר לשיפור האחיזה. טוב עכשיו נשאר לצאת לנחיתה (גובה 600) מישר החוצה, וכמובן מרפי המנייק מסדר לי טרמיקות ללא סוף ואני נלחם לטיסה ישרה (רק לא פניות חריפות...).טוב מתחיל לאבד גובהה ומתכנן את הנחיתה. מחשבה ראשונה,להמשיך עם היידים על הבייסבר עד הסוף...ומיד מתעשת ומחליט לזרוק תמצנח ממש בפלייר, מתוך הנחה שהמצנח לא יספיק להפתח. התוכנית עבדה רק שהמצנח נפתח
