הודעה מעניינת. בעיקרון אני מסכים עם כולה, אבל עם הסתייגות.
מבחינת מציאות עולמית יומיומית שאנחנו חיים כרגע, בתור אנשים בתוך העולם, 1 ו-2 נכונים ללא ספק (לדעתי). והמסקנה בסוף הודעתך נכונה.
אבל יש נקודת מבט נוספת שהשפיעה עליי רבות שקצת משנה את העובדות האלה. שמה דגש על רמה אחרת של המציאות.
נקודת המבט משותפת לכל מיני זרמים, אבל בפרט לדוגמה זרם ה-Advaita, האם אתה מכיר אותו?
בכל אופן, הנקודה היא שהדברים שכתבת, נראים שיוצאים מהנחת יסוד נוספת מובלעת: שאנחנו אנשים בעולם. שאנחנו הגוף הזה/"נשמה" שבתוכו. (אני אומר זאת כיוון שממש דיברת על ענייני "תכלס" שבמציאות הפיזית - מוח, חושים, אבולוציה.)
אבל, אם אכן זו הנחה מובלעת שצריך לקבל, אז היא לא נכונה לגמרי לדעתי. למעשה, יש מצב שזו הבעיה שלנו - הבעיה הראשונה, העקרונית: אנחנו מזדהים עם הגופים שלנו, שוכחים מה אנחנו באמת, ועוברים את חיי העולם האלה עם ההנאות והסבל.
יש זרמים שלוקחים צעד אחורה, ושואלים - רגע, מה אנחנו באמת יודעים על העולם הזה? על הממשות שלו? מה מבדיל אותו מחלום? בסדר, הוא "קשיח" ומרגיש ארוך, אבל גם חלומות יכולים להרגיש קשיחים, ואם כל לילה אנחנו בעצמנו חולמים עולמות, לא יכול להיות שהאלוהות חולמת את כל העולם הזה?
אם לחזור להודעה הראשונה של לייטפלייק, איך אנחנו יודעים שאנחנו באמת קיימים <גילנו> שנים ולא נוצרנו כרגע עם הזכרונות האלה?
ז"א, יש פה מין פקפוק בממשיותו של העולם, צורך לחקור את המאפיינים הבסיסיים שלו שלקחנו כמובן אליו.
אז תחת נקודת המבט הזו, שלושת השורות האחרונות של ההודעה שלך משתנות טיפה: המטרה היא לא בדיוק לאמן ולתרגל את המוח שלנו להפיק את התמונה הטובה ביותר.
קודם כל, מ"מוח" עברנו ל"הכרה" כי המוח הוא בעולם ואנחנו בכלל לא בטוחים כמה ממשי העולם הזה. שנית, אנחנו לא בדיוק רוצים להפיק את התמונה הכי טובה, אלא להגיע לתשובות על עצמנו, להבין בדיוק מה קורה פה (בעקבות זה כנראה שגם נקבל את התמונה הכי טובה שניתן להפיק). להשתחרר מאשליה אם קיימת.
עכשיו, אני מבין שקצת חפרתי פה, ויכול להיות שזה על דקויות. אבל רצית שנסכים על הנחות הבסיס, אז הרגשתי שזה בעיה להסכים עליהן בלי להגיד את ההסתייגות הזו (שאני לא בטוח שבכלל רלוונטית, יכול להיות שירדתי פה לרזולוציה מיותרת עבור מטרתך). אני לא מכיר לעומק בודהיזם, אבל ההודעה שלך מזכירה לי מעט את מה שאני יודע: מין דיבור תכלס כזה על מה שאנחנו יודעים ומרגישים בעולם - בלי כל מיני דיבורים באוויר על דברים ועולמות שאנחנו לא מכירים, אלא תכלס, אנחנו פה, זו המציאות שלנו, אנחנו סובלים, מה אפשר לעשות בשביל לטפל בזה.
זו גישה לגיטימית שמובילה לאותו מקום (אני חושב). אז אני יכול להסכים עם ההודעה שלך, אבל, יש בי גם צד שחושב את מה שכתבתי לעיל - ז"א, שהשאלה שנותרה היא לא בדיוק "איך נאמן ונתרגל את המוח וגו'", אלא "האם אנחנו חיים בחלום, ואם כן, איך להתעורר".
עכשיו כשהבהרתי את זה מעניין אותי לאן חשבת להתקדם.
