אתמול בגלבוע(סליחה, מדובר ב...

אתמול בגלבוע(סליחה, מדובר ב...

גלישה אווירית, זוכרים? נדמה לי שהגלישה הופכת, עבור רובכם, יותר ויותר וירטואלית. אתמול הייתי גולש אוויר יחיד (!) בין עשרות מצנחים שהגיעו ברוח החזקה והמתינו בסבלנות לשיפור בתנאים שאכן השתפרו בהמשך, השמים התנקו והרוח נחלשה. המראתי ולהפתעתי האוויר היה טרמלי מאוד וחיש מהר עליתי כמה מאות מטר מעל לעמדה (שכחתי לכייל את מד הגובה). בקיצור, מאז הנוכחות הנשית (המבורכת), הפכתם לצלמי נוף, ומתרפקי רומנטיקה (סאם ועוץ, שלא יוליכו אתכן שולל, זאת בדר"כ חבורת אנאלפביתים חסרת שמץ רוחניות, ראו הוזהרתן). מזל טוב לך סאם, ממרום גילי אני יכול רק לבשר לך כי אם טוב לך, אז טוב לך בכל גיל ואם רע לך אז גם לא כ"כ משנה בת כמה את. מכאן נובע שאני מאחל לך רק טוב!!!
 

sam1961

New member
מיקי

תודה על האיחולים. לא יודעת מה עם אחרים אבל אני מרגישה שהזמן עושה רק טוב. נכון שהמספר 44 נשמע לי קצת מבהיל ואני לא מרגישה שזה קשור אלי אבל מסכימה איתך לחלוטין שאם טוב אז טוב ללא קשר לכרונולוגיה. חוצמזה, טוב שיש מי ששומר על גאוות היחידה של הגולשים: יישר כח.
 

David Gerby

New member
טוב שמישהו עוד זוכר

למה התכנסנו כאן. ספר כמה זמן טסת, אפשר היה להחזיק בלי בעייה? יצאת לקרוס? איך חזרת לאוטו? עבורי אני מודה הגלישה הפכה להיות וירטואלית לחלוטין. טיסה אפילו לא עלתה כאופציה, אבל אני לא דוגמא.
 
לא רציתי להלאות בפרטים, אבל...

אם אתה מתעקש, אז היום התחיל בקריעת ה Bullet 16 מגג המכונית. בבקר ליוויתי את אשתי לרופא והשעתיים הללו הרסו לי את קצות העצבים, כך שיצאתי מהבית כרוח סערה והנחתי את הגלשן על הווים כהרגלי. במרחק ק"מ מהבית הוא עף ורק ראיתי אותו במראת הצד,נעלם בתעלה לצד הדרך. הרוח היתה הרבה מעל ל40 קמ"ש והייתי זקוק להרבה תכנון ותחכום ע"מ להרים, ולקשור. חזרתי הביתה ולקחתי את ה- Astir, כשהאשה לא מבינה למה אני מתעקש. אני מודה שמהצד זה נראה טירוף מוחלט. ועד הבטחתי שאם הרוח תהיה חזקה מדי, לא אמריא ושלא תדאג...(אין דבר כזה!) הבוקר בדקתי את הגלשן. קרע מכוער בשפת התקפה, קיל עקום, קרוס בר וכנף מעוכים (מישהו יודע כמה מקבלים היום על קילו אלומיניום?) בקשר לטיסה, לא היה יום גדול, אבל הצלחי להחזיק 40 דקות ופעם היה פוטנציאל לא רע ליציאה לקרוס. בסוף נחתתי על השביל ליד מקום נחיתת המצנחים לרגלי ההר. אחד מהם העלה אותי להר וכשהגעתי שוב לשדה הנחיתה מצאתי כ-10 צנחנים ללא רכב. הכנסתי את כולם על מצנחיהם לוואן ושפכתי אותם בצומת הכניסה להר. אני מניח שמשם הם כבר הסתדרו לבד. כל האוטו שלי מלא בוץ. מסקנות מהיום: א. לא לוותר ולהיות תמיד אופטימיים. ב. להסיק מסקנות אישיות מתכונות חרא (לא לסגור דברים עד הסוף...) ג. לא לתכנן כלום בטרם גלישה, כי כל תהליך העמסת הגלשן, הנסיעה וכו' הם חלק מהעניין עצמו, ואסור לפגוע בפוקוס הזה. (הרופא היה ביקור שגרתי ולא משהו דחוף). מסקנה עיקרית ואחרונה: יום גלישה שם כל מוליקולה בגופי ובנפשי במקום. מבינים/ות? (אין כמעט פעילות שלא ניסיתי - ומה לעשות, רק כאן בגלישה, המוליקולות ממש מסתדרות).
 

David Gerby

New member
משה, עובדה שטסים

גם בחורף, והנה ההוכחה לכך שאתה לא מוכן להוציא את הקרחת שלך מתחת לפוך אם לא מובטח לך קרוס של 25 ק"מ לפחות.
 

ג ל נ ט י

New member
למה זה מפליא

לא גולשים בכל מחיר. יום טוב שווה שיבזבזו עליו את הזמן.
 
למעלה