ביקורת אפלה.
תראה, ברור לי שהשיפוט שלי כמתבונן מהצד בלבד הוא לא רק לא הוגן אלא גם לא מקצועי. אני חושב שעיקר הביקורת שלי מכוונת בעצם כלפי התלמידים שלו; כמו שאמרת, הם בוחרים לאפשר לו, למשל, לדבר איתם דרך המקל. כמתרגל טאי-צ´י, גם אני שוקד על פיתוח הכרס
. אבל אני ציינתי את הכרסים של התלמידים שלו כי המראה הכללי שלהם הוא די מגוחך : דמיין לעצמך חבורת בנים לבנבנים ושמנמנים עומדים להם באמצע מדשאה, עם המכנסים השחורים והסרטים השחורים על המצח (ואם זה לא היה ברור עד עכשיו - בלי חולצות), ועושים כל מיני תרגילי כושר מופרעים. השדר שהם העבירו לי היה של מיסכנות. זה שיפוט מאוד סטריאוטיפי (הי, גם אני לבנבן, ועושה תרגילים מוזרים מסוג אחר), אבל לא יכולתי שלא לרחם עליהם. היתה לי תחושה מאוד חזקה שהחבר´ה שעומדים מולי בשורה וקופצים עם ברכיים גבוה לחזה באדיקות (אווירת "רעל בעיניים" צבאית למדי - חלק עוד בהתלהבות, וחלק כבר חסרי כוח), מנסים להוכיח לעצמם ולסביבה משהו. אבל מה שאמרת על "הכוח האפל" - זה בדיוק התחושה שהם מעבירים : "אנחנו רעים, אנחנו לוחמים קטלניים, אל תתעסקו איתנו". בעיני מי שלומד את זה הוא מסכן. מי שרוצה להכאיב לאחרים הוא מסכן. מי שרוצה "להיות גבר" הוא מסכן. אם מישהו מהם סובל מחוסר הערכה סביבתית\עצמית, הבחירה בדרך של "כישרון רע" לא נראית לי פתרון של היגיון בריא. נשמע יותר כמו רצון להלחם הנובע מתוך תיסכול. איזה אימונים הוא עשה להם שם ? - הליכת ברווז, כמו שכבר אמרתי, ארוכה מ-א-ו-ד; קפיצות, ריצות, קפיצות עם בעיטות. במשך הרבה זמן; השתעממתי והלכתי. בהזדמנות אחרת ראיתי אותם מתאמנים על מצבי קרב בזוגות. טוב, זה לא נראה חריג במיוחד מאימוני וושו אחרים.