אתם מכירים את ההרגשה?

erlich

New member
אתם מכירים את ההרגשה?

נו זו... שמדי פעם, בא לכם לסגור את האור, לעצום את העיניים, להישען אחורה, לקחת איזה דיסק אוסף, או הקלטות שלו שעשיתם ופשוט לא להפסיק לשמוע ולשמוע ולשמוע בלופים עד שזה יעבור? ואז בשלב מסוים כשזה לא עובר מחליפים לדיסק אחר? לא הייתה לי את ההרגשה הזו הרבה פעמים בחיים שלי. בד"כ טוב לי. אתם יודעים, תמיד אהבתי את המלודיות, את המילים (תלוי באיזה שירים...) ואת המסר (שוב לא תמיד...) שלו. אבל פתאום, בכמה ימים האחרונים, מאז שאני וחברה שלי נפרדנו, זה כל מה שאני שומע. ואני חושב שבפרידה הזו אני דווקא הייתי הנפרד ולא הפרוד. אבל זה לא מה שחשוב פה בכלל.... אתמול בעבודה היה את השיר אהבנו. סגרתי את הדלת טוב טוב והגברתי לאט לאט את הווליום. השיר הזה, הפסנתר במעבר ממש הכל פשוט נגע בי. ההודעה הזו נשמעת יותר מדי משתפכת בשבילי. זה לא אני. פתאום לשיר שלנו יש משמעות חדשה לגמרי. עכשיו, בקריאה שניה אני חושב - ללחוץ על "שלח" לא ללחוץ...? בסוף החלטתי כן ללחוץ (אתם הרי קוראים את זה) כי אם כתבתי את זה פה אז אולי הייתי צריך להוציא את זה וזה כדאי. איכשהו. אין לי מושג מה ניסיתי להגיד בהודעה הזו, ולמה כתבתי אותה פה בכלל. זה לא איפה שאני כותב בד"כ... מוזר לי מעט. "אביב גפן זה ממש לא אתה ארז ואל תגיד שאתה אוהב אותו זה מעביר בי צמרמורת" ארז.
 
למעלה