אתם לא כועסים?

אבל אם הם כל כך מבריקים וגאונים

איך הם לא ראו את האיולת שבדת? על זה אמירוש מתרעם.

אולי עניתי קצת בחריפות, אבל תמיד צורמת לי התחושה שהאמת היא רק שלי.
ובמילה עדינה, זה קצת מוזר, זה הכול.

ולכעוס על הורים כי הם חינכו לפי האמונה שלהם, שבה הם עדיין מאמינים, זה גם קצת מוזר.
אולי אפשר להרגיש תסכול, חוסר אונים, באסה, אבל לכעוס על הורים אוהבים בגלל אי אילו עוולות נכונות או שלא, זה רגש של אנשים צעירים.
 
אל תשימי מלים בפיו לצאת בשאלה זה כמו

לבתחיל מחדש בגיל 0 .הוא מתרעם והוא לא היחידי שהורים שלו שמו אותו במערכת חינוך שלא מתאימה לעולם בימנו.
כי אם משהוא נרשם למכללה ממש לא מעניין אותם הפילפולים המטופשים(סליחה על הביטוי) של הגמרא מה שמעניין
אותם זה אנגלית,מטמתיקה וכ'. אז כן יש כעס על הורים ששולחים ילדים לבזבז זמן על משהוא שלא מועיל בחיים.
וקונים את המטרה המטופשת שכול החוכמה בעולם נמצאת בתורה.
אני אישית יותר כועס על מדינת ישראל שמאפשרת חינוך כזה.
 
גם אני חושבת

שזה מוזר שהמדינה מאפשרת גזילת "זכויות הילד" של עשרות אלפי ילדים חרדים...
אבל ברור לי שבמצב של היום אין להם שום דרך לשנות משהו.
 
האמת היא שלי ואינני מתבייש בה

כל ה"גאונים" מהדת היהודית טעו ובגדול
בדיוק כמו גליליאו שהיה נוצרי אדוק.
 

nonsensical

New member
רק תיקון קטן

הכופרים אינם מתיימרים להחזיק במונופול על האמת.

הם טוענים שאין כלל מציאות של אמת אבסולוטית.

בניגוד לכל הדתות אשר כן מתיימרות לייצג אמת אבסולוטית.
 

הלנצח

New member
אין קשר ישיר בין כפירה לטענה כי אין אמת

אבסולוטית.
נכון כי הדתות ומאמינים בכלל (רובם) מתיימרים בדרך כלל לידיעת האמת האבסולוטית ונכון כי מי שאינו מאמין, אין לו סיבה עקרונית לחשוב כך.
אך זו לא השקפה שנובעת במישרין מהכפירה.
אפשר לחשוב שיש אמת אבסולוטית אחת והיא שאין אלוהים והדתות שקר.

פלורליזם רעיוני הוא לא רק השקפת עולם אלא גם אופי.
יש לא מעט אתיאסטים שלמרות שהם צועקים בגרון ניחר שאין אמת אבסולוטית, בפועל הם משוכנעים שהאמת היחידה נמצאת אצלם...
 

moshe010

New member
תיקון

לדעתי המשפט "שאין אלוהים והדתות שקר" היא אכן אמת אבסולוטית , (אלהים, הכונה כפי שמגדירים אותו הדתיים בכלל, והיהודים בפרט)
ולזה יש הרבה אתאיסטים שמסכימים.

אבל לעומת זאת בכל שאר הדברים , אין אמת מוחלטת, ברגע שהפסקת להאמין בהשקפה דתית מסוימת, המוסר לא אבסולטי, הידע המדעי הוא לא אבסולטי,
 
לא כועס

למרות שאכן אני מרגיש ש"הפסדתי" כמה דברים.
אבל אינני כועס על ההורים והמורים - כי, נעביך, הם באמת מאמינים בזה. "א נעבך מאמין איז נויך א מאמין" (בפאראפרזה על דברי ר' חיים).

אז כן, מה שאני היום הוא תוצאה של ההיסטוריה האישית שלי, ושל ההורים שלי, ושל כל הדורות שקדמו, ושל הפרהיסטוריה - הכל טבעי.
גם העובדה שיש לי את ה"מעי העיוור", שאין לי כנפיים, שאין לי זימים, שיש לי משקפיים - הכל תוצאה של דברים טבעיים שקרו. הם קרו פשוט מפני שהם קרו. מפני שכך דרך הטבע.
כך הזיותיהם של הוריי ומוריי קרו, פשוט מפני שקרו. כי ככה המוח האנושי בנוי. המוח האנושי רחוק מאוד מלהיות מדוייק ורציונלי. ככה זה, ואני לא כועס על אף אחד.
 

מומילה

New member
ואז השאלה לא מתחילה

אם לכעוס או לא, פשוט אם הוא כועס אז ככה זה בנוי אצלו בלי אפשרות לבחור אם לכעוס או לא,
נראה לי שקשה ככה, בכ''א אנחנו חיים באיזה שהוא צורה שיש לנו את הקרדיט להחלט עם לכעוס כמו להחליט אם זה צודק או לא.
 
גם אני כעסתי מאד

על האבססיביות לדת של ההורים שלי,
הרבה זמן כעסתי, כי נתקעתי בחיים כמעט בלתי הפיכים..
בסוף הפסקתי לכעוס, חצי מתוך יאוש, חצי מתוך השלמה.
בסוף זה יבוא גם לך..
 
זו לא שאלה של דת

באיזשהוא גיל סולחים להורים. רק על ענייני דת? כאילו שחוץ מזה הם לא גרמו לנו כל כך הרבה נזקים וכאב...

סולחים. בעיקר כשהופכים בעצמנו להורים וטועים בלי סוף עם ילדינו.
 
למעלה