ניסיון להסיט את הדיון
במקום שנדבר על כן נירוונה לא נירוונה (שאגב עוד לא שמעתי שיר שלהם שאהבתי, אבל זה אני...), אולי נדבר, פעם אחת על מה היא אגדת רוק. טוב ראשית בשביל להיות אגדת רוק יש ליצור רוק, ברור לכולם שבוב מארלי הוא אגדה, אבל, מה לעשות שמארלי (וכאן אציע את ראשי התיבות זנר"ל: זכר נרקומן ראסטפרי לברכה) יצר רגאיי, ולא רוק ועל כן אין מקומו איתנו. לא אכנס כאן לדיון לגבי מה זה רוק ובמיוחד לא על ההבדלים בין רוק לבלוז לבלוז רוק ורית´ם אנד בלוז, אבל אני חושב שהכלל הראשון צריך להיות: אגדת רוק הוא אדם/להקה שיצר/ו/ה רוק. אחרי שעברנו את המשוכה הזאת לדעתי הכלל השני צריך להיות השפעה, אמן יכול להיות מאוד מפורסם, אבל לא להשאיר כל עקבות מאחוריו, אגדת רוק הוא מי שהשפיעה על סביבתו (התרבותית והמוסיקאלית) השפעה ניכרת, אגדות הרוק הגדולות של שנות השישים (הדורס, הסטונס, הביטלס, הנדריקס (ואם יורשה לי אריק קלפטון) השיפעו לא רק על עולם הרוק, אלה גם על הספרות האומנות הפלסטית והפוליטיקה של תקופתם, נדמה לי שהם קבעו את הסטנדרט לגבי מעמד האגדה. לאגדת הרוק חייבת להיות השפעה על הסביבה התרבותית שלו. הרף השלישי שהייתי קובע לאגדת רוק הוא הקלאסיות, קלאסי באופן מילולי הוא מה ששרד את הזמן, יצרה אומנותית הממשיכה לחיות שנים אחרי שיצאה לאור, כך הביטלס (ויוצרים גדולים אחרים) הושמעו בתקופתם, מושמעים היום, ויושמעו כנראה גם בעוד מאה שנה, יצרתו של אגדת הרוק חייבת להיות קלאסית. הסעיף האחרון והקשה ביותר הוא סעיף האגדתיות, משום שסעיף זה דורש מאגדת הרוק שיהיה בה/ו/ם משהוא החורג מהעולם הטבעי והופך את אגדת הרוק לגדולה מהחיים עצמם, ללא ספק מות בנסיבות טראגיות הופך אדם לאגדתי אך אין די בכך, צריך שתיהיה לאגדת הרוק גם סיפור חים, או סוג מסויים של יצירה שתהפוך אותו לעל טבעי, או לפחות לגדול מהחים הרגילים של בני תמותה פשוטים אגדת הרוק חיב להיות אגדתי. ברור שהסעיף הוא בעייתי, שהרי אין מדד ברור למה הופך אדם לגדול מהחים או אגדתי, אבל נדמה לי שמי שעומד בשלושת התנאים הראשונים עומד כמעט תמיד גם בסעיף הרביעי. מה דעתכם?