אתם יודעים...

אתם יודעים...

נראה לי לפעמים שאנחנו לא מעריכים מספיק את מה שיש לנו... ראיתי סרט תעודה על אנשים עם מגבלויות: נכים, עוורים, חירישים, אילמים וכו'. האנשים האלה לא מסוגלים להעביר יום שלם בלי עזרה מצד אנשים אחרים... יש כאלה שעבורם לשרוך את הנעל זה פרוייקט מסובך... יש אנשים שהתפילה והבקשה הכי גדולה שלהם בחיים זה לשוב לראות את פני אהוביהם. יש כאלה שמתפללים לעמוד שוב על הרגליים ולטייל שוב בחוץ, בלי כיסא ובלי רגלי ברזל... יש אנשים שהתחנונים הגדולים שלהם הם לשמוע שוב ולו לזמן קצר את קול הזמר האהוב עליהם... יש כאלה שמבחינתם לזכור את הדרך הביתה מהמכולת זה הישג בלתי ניתן לתיאור... ואנחנו מה? אנחנו רודפים אחרי כסף, אחרי כוח, אחרי אגו, אחרי כבוד, אחרי יופי, אחרי מפונקות ומאבדים פרופורציות... מחפשים ומחפשים כשבעצם את הדברים הגדולים של החיים יש לנו, תודה לאל. עצה (או בקשה.. איך שתרצו), בבוקר הבא שאתם עומדים מול הראי ומצחצחים שיניים, מסרקים ומסדרים את השיער, לובשים מכנס וחולצה ונועלים נעליים, מכינים ארוחת בוקר וצופים בטלוויזיה, מבינים מתקשרים ולומדים.. תגידו תודה. תודה קטנה בלב, בתקווה שהיא תמצא את הדרך למי שבאמת מגיעה לו התודה. אנשים, תתחילו להעריך כל דבר שאתם עושים וחושו ברי מזל, כי כאלה אתם. לילה טוב לכם, ועכשיו באמת
 

toty17

New member
../images/Emo45.gif יפה אמרת...

אנחנו באמת צריכים להעריך את מה שיש לנו! המשך יום מקסים
 

davidori

New member
צודק..

אולי חלק מהאנשים פה באמת יקומו מחר בבוקר ויגידוט את זה לעצמם, אבל יום אחרי זה.. :-S
 

HaraRa

New member
לגמרי!!../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

מסכים אתך. ואני רוצה גם לקחת את מה שאמרת לכיוון טיפה שונה: שמתי לב, שרוב ההנאות בחיים שלי הן הנאות לא בזמן אמת: נניח שאני יושב באוטובוס וחושב ומהרהר וכיף לי. כשאני אזכר במה שהיה לפני שבוע , כשישבתי באוטובוס והיה לי נעים ונוח וחשבתי מחשבות נעימות, אני אתמלא תחושה חמימה. לעומת זאת, באותו רגע כשישבתי באוטובוס, לא חוויתי את ההנאה שלי בצורה בהירה, לא נתתי לה את מלוא תשומת הלב. ככה יוצא שאני "חי על שאריות". דוגמה חריפה להלך הרוח הזה- למשל כשמאבדים מישהו קרוב. פתאום חושבים על כמה שהוא היה יקר לנו, ועל הכיף שהיה לנו ביחד, ועל השיחות, ועל כמה ביטחון הוא השרה וכו'. לעומת זאת, בעודו בחיים לא בטוח שמעריכים את כל הדברים האלה וחווים אותם לגמרי. צריך להזהר לא לחיות על שאריות על "מה שכבר היה" או "מה שיהיה" אלא לחוות כל דבר, אפילו הכי קטן, בצורה טהורה ובהירה.
 
מייק...ח"ח

באמת קטע יפה...למחשבה כשאתה במוזה...יש לך את זה ואני מבינה שאתה באמת רוצה שיצא מזה משהו, אז לעניין, אני באמת אנסה, זה קשה להגיד על כול דבר תודה, אבל בהחלט אעשה זאת. ולתשובה- בגלל זה יש את הרגעים האלה שאתה מעריך, אני למשל, אם אני רוצה לומר למישהו שאני מעריכה אותו- אני אומרת, או מציינת את זה במכתב, כי ביומיום אתה לא יכול להתייחס לזה כול הזמן, כמו שאתה לא יכול להתייחס לבעיות הפוליטיות, חברתיות, סביבתיות כול הזמן, יש חיים, מספיק שאתה עושה משהו בשביל מישהו, מספיק שאתה נמצא שם- הבנאדם יודע שאתה מעריך אותו, לא צריך להביע את זה במילים כול הזמן, החיים מלמדים אותך... אנחנו [חלקנו] באמת גדלים למפונקות מסוימת, אבל זו לא רק אשמתנו, גם הסביבה, היום אתה יכול להשיג כמעט כול דבר, הכול ב"הישג-יד" ויש כ"כ הרבה מידע, חשיפה, הדור גדל לפי הטכנולוגיה, הערכים נאבדים, בעיה. אכן, בעיה. תודה על הרגע של הלמידה, יותר נכון על זה שהזכרת לכולנו את המשמעות של הדברים. =]
 
למעלה