אתם יודעים מה..

[ניב-עקרב]

אתם יודעים מה..

לכולם מותר להשבר.. יש לכם זכות.. אני תמיד חזקה.. ככה זה.. כי אני כזאת.. כי האמת היא שבאמת רוב הזמן אני בסדר.. עכשיו נשבר לי.. אני מרגישה כמו מפסידנית.. אני לא מצליחה להשיג כאן כלום.. כל העשיה שלי הולכת פייפן.. אני לא יודעת כבר מה לעשות.. מרגישה בלי שום יכולות אמיתיות וכלים אמיתיים להתמודד עם בעיות.. כאילו כל המאמצים שלי להשיג דברים כאילו בשניה הראשונה מצליחים ואז הם פתאום נעלמים, מתרסקים.. לא יודעת.. אז כן, מגעיל לי בבטן ונמאס לי כבר.. נמאס לי להיות השעיר לעזאזל וגם נמאס לי שאסור לי לרשום את זה.. כי זה לא בסדר.. וזהו.. קקה לי.. קקה לי כלפי הרבה אנשים ואסור לי להגיד את זה כי אני צריכה להיות בצוות ההנהלה..

 

[תרנגולת]

אויש ניבי 8-(

מותר לך להשבר.. מה הופך אותך למפסידנית? אני לא חושבת שזה מה שאת.. להשיג כאן?.. לדעתי.. לא צריך להשיג כאן כלום. הכל יכול לזרום לו מעצמו.. אני מניחה שאני חלק מהאנשים האלה. עזבי צוות הנהלה.. צוות ההנהלה מצד אחד מתנהג כמישהו שרוצה להיות חלק מהבנות של הפורום, מצד שני משחק מלמעלה.. תגדירו צוות הנהלה.. אני לא רואה אותך או את תגל או את מאיה שונות ממני.. את יכולה לבחור להיות לא שונה, ולכתוב כל מה שבא לך וכל מה שעל הלב שלך.. מקווה כל כך שתרגישי יותר טוב.. 8-( עצוב לראות אותך עצובה.. הרבה אהבה. תרנגולת.

 

[irka]

ניב חבל...

חבל שאת לא יכולה לכתוב מה שאת מרגישה. אני לא יודע מה זה החוק האחזרי הזה. לא יבנתי מה את מפסידה. גם לצוות הנהלה מותר לפעמים ליפול ושוב לקום.אני אשמח לעזור לך לקום אם אוכל. אולי יש לך ציפיות גבוהות ,ומאוד מאחזב שזה לא מצליח. תחזיקי מאמד, אני מציאה לך לכתוב מה שאת מרגישה. תקבלי חיבוק ממני. אירקה.

 

[ניב-עקרב]

תודה לך..

אני יכולה לכתוב בעקרון.. לפעמים השאלה היא אם אני לא אפגע.. ולכן אני לא תמיד יכולה לכתוב בדיוק הכל בלי לחשוב.. מקווה מאד שהציפיות שלי לא גבוהות מדי.. אחרת אולי באמת עדיף שאני לא אהיה כאן.. כי כן יש לי ציפיות מסוימות מאנשים.. תעזבי.. האמת היא שזרקתי כאן דברים מהבטן.. בלי קשר.. כלומר, אנשים לא אמורים ממש להבין מה כתבתי.. רע לי אז הוצאתי בלי לחשוב יותר מדי.. לשם שינוי. תודה.. באמת תודה.. את מקסימה ואני מאד מעריכה אותך.. למרות שמעולם לא דיברנו. ניב

 

[irka]

אין בעד מה,

את לא יכולה לפגוע, לא, יותר נחון --כול אחד יכול בלי להתכוון. וזה שרע לך לא פוגעה, זה כן עצוב לשמוע, אבל איך זה יכול לפגוע? אם כתבת בלי לחשוב, אני לא בתוחה, אולי כתבת וחשבת בו זמנית. אני גם מאוד מעריכה אותך ואת הכוח שלך, למרות שמעולם לא דיברנו. אירה.

 

[הדבורה מאיה]

אוקי....אם כבר אז כבר.

גם אני אכתוב קצת ממה שיושב לי בבטן כי היא כבר עומדת להתפוצץ. מסכימה איתך תוגי שאנחנו לא שונות מאף אחד כאן. גם אנחנו שוחות ברפש שלנו...גם לנו לא קל...גם אנחנו נלחמות כדי להמשיך כאן ובכלל. אנחנו נילחמות ועושות הכל כדי ליבנות לכם ו-ל-נ-ו בית חם שבו נוכל כולנו להרגיש מוגנים ולא מבוקרים ובטוחים שלא יפגעו בנו ולא משנה מה נעשה ומה נאמר ואיך נרגיש. וזה שאני חלק מ``צוות ההנהלה`` לא הופך אותי לפחות פגיעה ולמישהי שנותנת הוראות מלמעלה ולא מהלב. אני מרגישה שאני נותנת כאן את כל מה שיש לי...כל מה שנישאר לי...כל הזמן שיש לי ואת כל הנשמה שלי. ולמה אני צריכה לחשוב שמונים אלף פעם לפני שאני חושבת על מה שאני אומרת? ולמה אם אני מרגישה שרע לי ואני לא מצליחה לכתוב לאחרים אז אני צריכה רק לקרוא ולעקוב אחרי מה שקורה כי זה כל כך חשוב לי...אבל לא לספר? כי אני לא חלק מהפורום? כי אני שונה? כי אני לא חולה? אז אולי באמת אני לא מתאימה להיות מלמעלה...מה``הנהלה``. כי זה לא אני. ואני חושבת שדי לי ומספיק לי להסתיר את זה. לא רוצה להיות מלמעלה! ומספיק לראות אותי ולהגדיר אותי ככזאת! רע לי...ואני מרגישה שאני צריכה להתנצל. ואני גם מרגישה שמגיע לי לספוג את כל מה שבא ושיבוא. אבל זה לא מגיע לי! וזה לא מגיע לאף אחד. משתדלת כל כך שלא לפגוע באנשים...ואם אני כבר במצב של מצב רוח רע אז אני מתרחקת כדי למנוע כל סיכוי שכזה. ונימאס לי כל כך... אולי בגלל שאני כל כך אוהבת אני מוכנה לספוג את הכל. ולעשות את הכל כדי להביא לכך שהבית הזה ישאר הבית של כולנו ולא ירד לטימון. וגם אם זה פוגע בצרכים שלי לפעמים. וזה פוגע. אבל לא איכפת לי בדרך כלל. רק לפעמים. כמו עכשיו.

 

[ניב-עקרב]

אני מצטרפת לכל מילה של מאיה..

בא לי לצעוק, לצרוח, להתפרץ, להוציא, לבקש גם צומי, יחס, ולא השפלות או עזרה כשצריך.. אני מרגישה היום כמו שק חבטות וזה ממש לא מגיע.. אני לפחות חושבת כך.. כל כך הרבה פעמים אני כותבת דברים ואף אחד לא מגיב.. אז אני צועקת? צורחת? אומרת לכם למה אתם שונאים אותי?? לא.. כי לי אסור.. אני גדולה.. רע לנו.. לי ולמאיה..

 

[ניב-עקרב]

עדיין רע לי..

מעלה שוב.. כי זה לא השתנה.. זהו.

 

[ילדונת~]

שולחת לך חיבוקיםםםם.. אוהבת המוןן

 

[***סימי***]

אני כאן בנות אמנם עוד לא התאקלמתי

אבל תמיד מוכנה להיות כאן בשבילכן מה קורה? דברו איתי

 

[irka]

טוב מאוד , מאיקה

אני באמת רוצה לעודד אותך לכתוב. את כן יכולה להיות שם מלמעלה, כי יש לך כול כך הרבה מה לתת לאחרים, אבל אני שמחה שסוף סוף איכפת לך מאצמך, לפחות לפעמים. נחון שקשה לי כשרע לך, אבל אני יודעת שרע לך לא רק היום ואתמול, רק לא שתפת אף אחד, וזה חבל וכועב עוד יותר. גם פסיכולוגים מקבלים תיפול... ואת גם חלק מהפורום, וחלק די גדול . אז אני לא מבינה למה את לא יכולה להשתמש בו. אני רוצה כשאני חוזרת לרואת שאת כן כתבת, שכן היה לך איכפת ממך כמו אתמול. אני אתקשר אלך בערב . אני כול כך אוהבת אותך ורוצה שתדעגי גם לאצמך לא רק לאחרים.אבל תכתבי מה באמת רע לך, כי את יודעת לבטא את הרגשות שלך מצויין. ואז גם את יכולה לעזור למאיקה וגם אחרים. חיבוק מאוד חזק מאירקה, ומיולי. היא גם מזכירה לך שאת חייבת לה משהו. אירקה שלך.

 

[הפרה עדנה]

מותר!

מותר לך לרשום! מותר לך לבכות מותר הכל אוהבת,

 

[הדבורה מאיה]

מעלה...

שום דבר לא השתנה.

 

[karen_karen]

מאיוש שלחתי לך מייל

 

[תרנגולת]

ממ..

האמת היא שאתן בחרתן לקרוא לעצמכן ``צוות ההנהלה``.. תחליטו. ברור שזה לא ישתנה אם המצב לא ברור. רוצות להיות חלק- תהיו, ואל תבודדו את עצמכן, ותעשו מעצמכן ``צוות ההנהלה``.. כי זה כן מלמעלה.. ותגידי.. מה פתאום נהיית לי לא חולה..? ממתי את בריאה כ``כ? מצטערת. אני זבל ומניאקית. ביי.

 

[karen_karen]

תוגי את לא זבל את ממוש אוהבת אותך

את פשוט מדהימה אמיתית בכל מצב שצריך אותך את שם דואגת ואיכפתית כל כך אוהבת אותך את נתת לי סיבה לחיות להרגיש שאיכפת שני

 

[תרנגולת]

מתוקה..

הסיבה לחיות צריכה לבוא ממך.. לא ממני..

 

[karen_karen]

תוגי היה לי יום כזה נאכס אבל הטלפון

שלך הוא שגרם לי לרצות להיות כאן ואחרי השיחה אמרתי לעצמי את רואה שני למישהו כן איכפת ממך אני אוהבת אותך לעולם לא אשכח את זה! שתדעי לך!

 

[תרנגולת]

זה ילדונת דאגה לך נורא..

 

[karen_karen]

ואת?