אתה

[ש_י_ר_ה]

אתה

אתה

אני מקשיבה לשיר שמזכיר לי אותך עוד לא היה ביננו כלום אבל ניראה כאילו שזה השיר שלנו שלי ושלך אתה לא יודע ואני לא רוצה שתדע אני עוצמת עינים ומנסה לדמיין שאתה הוא זה שאומר את המילים היפות שבשיר אומר אותן לי אחרי כל פעם כזאת, קשה לפתוח את העינים ולחזור למציאות קשה לי לא לשמוע את השיר שוב מהתחלה ואם תדע? אם אני אגיד לך? אני מתאמצת לעצור את עצמי כדי לא להגיד לך אולי יודע לפעמים אני רוצה שתדע. זה יהיה הרבה יותר קל ואז לפעמים המחשבה מפחידה אותי אני לא מאמינה שאני כותבת עליך אני שונאת את עצמי בגלל זה ושונאת אותך שגרמת לי לכתוב הכתיבה הופכת אותך ליותר חשוב ומשמעותי, ליותר אמיתי. אני צריכה להפסיק לכתוב עליך הפעם אני מבטיחה שזאת הייתה הפעם האחרונה