עד הקצה ומעבר לו
New member
אש
"תראי איך הוא אוהב אותך" ואני רואה.
הוא שמח לקראתי, שמח כשאני אוחזת בו בכפות ידיי, שמח כשהוא עמוק בין שפתותיי, אם בין העליונות כשאני מלקקת ומוצצת אותו, אם בין התחתונות כשהן מקבלות אותו ונצמדות אליו כשהוא מחליק בתוכי.
הוא אוהב אותי. אני יודעת. אני מרגישה. הוא נעמד ומזדקר, מתפאר ביכולותיו, בעמידותו ובחוזקו.
"עכשיו תסגרי את הרגליים" - עכשיו, זה אחרי שנשכבתי על המיטה וחיכיתי לבואו, הורדתי מעליי את המגבת והתמקמתי על המיטה, מקופלת ומחכה. הוא התקרב ונצמד ואז ברגע אחד הוא ירד.
ירד אל בין ירכיי והתמקם לו שם עם הלשון החמה. בלי הכנה מוקדמת (כאילו שצריך), בלי לומר מילה (גם זה עכשיו מיותר), הלשון שלו הציתה בי זיקוקין.
בשנייה בה היא נגעה בי. באותה שניה בה היא נגעה בקצה הדגדגן, אחזתי בשתי ידיי במיטה.
הוא המשיך להחדיר את הלשון והוסיף למסע איתה אצבע שפלשה ונגעה בכל פינה בחלל הצפוף וביחד עשו בי תוהו ובוהו.
תוהו ובוהו טוב, תוהו ובוהו רטוב, תוהו ובוהו שמח, תוהו ובוהו שהפך ופרע את הסדין במיטה. כזה שגרם לגוף שלי להקמר ולהתקער ביחד עם תנועותיו, כזה שגרם לי ברגע אחד לנשום עמוק, להרגיע את הגוף, את הנפש, את הראש
ונתן למיצים שלי להתערבל פנימה ולפרוץ מתוכי.
ואז שקט ושלווה, שקט ורגיעה. גוף לגוף נצמדים במנוחה. מנוחה??
הגוף שלו נצמד מעליי ומתחכך בי, הידיים שלי מטפסות על גבו ועל ראשו, מחזקות את הקירבה.
"עכשיו תסגרי את הרגליים" - הוא מעליי עם הזין לכוד בין רגליי הצמודות. מחכך אותו בדגדגן שמציץ קלות מבין הרגליים הצמודות. הגוף שלו מעליי, צמוד צמוד, מתחכך מעלה ומטה והזין ממשיך בין רגליי הסגורות והצמודות.
זה לא הגיוני. זה לא יכול לקרות. הוא ממשיך, (אם אזיז את עצמי אם אנוע ביחד איתו המבנה הזה יתפרק). נשארת צמודת ירכיים אל גופו הצמוד אל שלי.
הלב פועם בחוזקה, הגוף רוטט מתחתיו, שומעת את המהומיו, מרגישה את לשונו על הפטמות. פעם זו ופעם זו.
החיכוך הזה צמוד וחם, ניצוצות החיכוך מתחילים לצאת. אש.
"תראי איך הוא אוהב אותך" ואני רואה.
הוא שמח לקראתי, שמח כשאני אוחזת בו בכפות ידיי, שמח כשהוא עמוק בין שפתותיי, אם בין העליונות כשאני מלקקת ומוצצת אותו, אם בין התחתונות כשהן מקבלות אותו ונצמדות אליו כשהוא מחליק בתוכי.
הוא אוהב אותי. אני יודעת. אני מרגישה. הוא נעמד ומזדקר, מתפאר ביכולותיו, בעמידותו ובחוזקו.
"עכשיו תסגרי את הרגליים" - עכשיו, זה אחרי שנשכבתי על המיטה וחיכיתי לבואו, הורדתי מעליי את המגבת והתמקמתי על המיטה, מקופלת ומחכה. הוא התקרב ונצמד ואז ברגע אחד הוא ירד.
ירד אל בין ירכיי והתמקם לו שם עם הלשון החמה. בלי הכנה מוקדמת (כאילו שצריך), בלי לומר מילה (גם זה עכשיו מיותר), הלשון שלו הציתה בי זיקוקין.
בשנייה בה היא נגעה בי. באותה שניה בה היא נגעה בקצה הדגדגן, אחזתי בשתי ידיי במיטה.
הוא המשיך להחדיר את הלשון והוסיף למסע איתה אצבע שפלשה ונגעה בכל פינה בחלל הצפוף וביחד עשו בי תוהו ובוהו.
תוהו ובוהו טוב, תוהו ובוהו רטוב, תוהו ובוהו שמח, תוהו ובוהו שהפך ופרע את הסדין במיטה. כזה שגרם לגוף שלי להקמר ולהתקער ביחד עם תנועותיו, כזה שגרם לי ברגע אחד לנשום עמוק, להרגיע את הגוף, את הנפש, את הראש
ונתן למיצים שלי להתערבל פנימה ולפרוץ מתוכי.
ואז שקט ושלווה, שקט ורגיעה. גוף לגוף נצמדים במנוחה. מנוחה??
הגוף שלו נצמד מעליי ומתחכך בי, הידיים שלי מטפסות על גבו ועל ראשו, מחזקות את הקירבה.
"עכשיו תסגרי את הרגליים" - הוא מעליי עם הזין לכוד בין רגליי הצמודות. מחכך אותו בדגדגן שמציץ קלות מבין הרגליים הצמודות. הגוף שלו מעליי, צמוד צמוד, מתחכך מעלה ומטה והזין ממשיך בין רגליי הסגורות והצמודות.
זה לא הגיוני. זה לא יכול לקרות. הוא ממשיך, (אם אזיז את עצמי אם אנוע ביחד איתו המבנה הזה יתפרק). נשארת צמודת ירכיים אל גופו הצמוד אל שלי.
הלב פועם בחוזקה, הגוף רוטט מתחתיו, שומעת את המהומיו, מרגישה את לשונו על הפטמות. פעם זו ופעם זו.
החיכוך הזה צמוד וחם, ניצוצות החיכוך מתחילים לצאת. אש.
