אש צולבת

[מחפשת דרך]

אש צולבת../images/Emo117.gif

אז הנה, זה מתחיל. אתמול חזרתי לבסיס האם שלי, מחנה היציאה , תחנת התדלוק ומקום מושבם של בני משפחתי. אי לכך ובהתאם לזאת, החלטתי לכנס את חברותיי הטובות ביותר (הדתיות) משכונתי. אז ישבנו, דיברנו, צחקנו, ושמענו מוזיקה. ואז זרקתי ,סתם כך לאוויר "אף פעם לא חשבתי שזה המקום שאגיע אליו בגיל 21". מה שגרר, כמובן, תגובה של "ואת מאושרת מהמקום שבו את נמצאת?" ו...ו...ו... פתאום מצאתי את עצמי בתחקור בטחוני + צליבה. וגיליתי ,ולא לשמחתי,שהן, שהלכו איתי בכל הדרך הארוכה מהתיכון, חושבות שנהייתי יותר רעה מאז שיצאתי בשאלה. בטוחות שיצאתי בגלל תאווה ותו לא. מאמינות שאני פוגעת בהורים שלי ,רק כי אני רוצה למרוד. שמאז שיש לי חברים חילוניים, אני רק מתקלקלת (חבריי הפורום מתבקש לשים לב לכך...) שהקשרים הזוגיים שלי הם אסון. ובאופן כללי: נראה להן שאני ריקה פוחזת. אז לא נשארתי חייבת. הן שאלו אם אני מאמינה בתורה. עניתי שאני לא מאמינה לא בדת ולא באלוהים. והן פערו כזה פה, הייתם צריכים לראות. ואז פתחתי בהרצאה , שבהן אמרתי להן עד כמה הן שקועות בבועה המטופשת שלהן, לא מסתכלות ימינה ושמאלה וכל מי שלא כמוהן, טועה. שאולי הן שכחו לצאת מהשטיפת מוח של גיל 16 בתיכון. שהן צרות אופקים, וקשה להן לסבול מישהו ש"יוצא מהשורות". שאין בהן טיפת סבלנות לדיעה אחרת. ושהן מתנשאות. אז זה מה שהיה מתחת לשטיח כל הזמן הזה. אני מרגישה פגועה ומאוכזבת. חשבתי שהחברות שלי הן מעל כל זה. טעיתי. <ואשמח לטעות שוב>

 

[שומרת נפשה]

../images/Emo23.gif עצבות

האהבה לא מובנת מאליה. החברות לא מובנת מאליה. האינדבידואליות לא מובנת מאליה. היושר הפנימי לא מובן מאליו. המשפחה לא מובנת מאליה. כל-כך הרבה דברים שברורים לנו בחוש, באינטואיציה, בשיא הדבר הזה שנקרא טבעיות, לעתים קרובות אינם ברורים לאחרים. וזה כואב כשאלה הם האנשים היקרים לנו. כאלה שזה היחס שלנו כלפיהם, אבל זה לא היחס שלהם כלפינו. כל הכבוד לך על העמידה שלך מולם גם בסיטואציה מוזרה כל-כך, בה את נאלצת לראות בחברותייך צדדים שקיווית שהם קצת שונים בהן. אז הן לא איתך. אולי פעם, כשתדברי איתן אחת אחת בשיחת נפש לתוך הלילה ולא בקבוצה שיש לה דינמיקה קשה משלה. אולי אחרי שיחשבו בשקט בבית על מה שאמרת. אולי לא. העיקר שאת בטוח איתך.

 

[גל נעים]

אויש מיכלי...

אני בטוח שידעת עמוק עמוק שיתכן ודבר כזה יקרה, הרי כששמים את אלוהים לפני הכל,אז הכל לגיטימי, גם לאבד חברה יקרה. מצד אחד אני שמח בשבילך שגילית שהצביעות מסתכמת במכנה המשותף שיש לך איתן שהיא החצאית ותו לא, גם אם היו קשרי חברות הרי הן מבוססות על בסיס אמוני. תמיד המכה של הגילוי כואבת מאוד אבל היא שווה את זה, תמיד טוב לחיות בתחושה שאני יודע מי הם חבריי האמתיים. (במקרה שלי דווקא החברים החילוניים שלי הם אלה שהלכו איתי לכל אורך הגלות,סליחה=הדרך.) מצד שני אני עצוב בשבילך,לגלות דבר כ"כ כואב של האנשים שהחשבת כאהובים. מצד שלישי תפנקי את עצמך ה-ר-ב-ה!,תגרמי לעצמך להיות שמחה <גל יודע מנסיון שלא קל לשמוע כאלה דברים מחברים> ותנסחי לעצמך מנטרה בראש ותדקלמי אותה: "אני לא רעה,אני כן מוסרית,יש לי חברים שאוהבים אותי,כל מה שהן אמרו זה שטויות במיץ גוייבות". <שלא יחלחלו הדברים ובאמת יעלו לך ספקות בדרכך החדשה>. <גל מעריך את האומץ האדיר של מיכלי ואפילו לוקח מוסר השכל...בקרוב.>

 

[אליה1]

מיכליייייייי ../images/Emo24.gif

קראתי את הדברים שכתבת - אנשים צרי אופקים וצבועים לצערי אני מכירה גם מהעולם החילוני. לא תמיד עשיתי דברים סטנדרטיים בחיי החילוניים ואנשים לא ידעו איך לקבל את זה. הרבה פעמים אנו מונעים מתוך מה יחשבו ומה יאמרו. אני למדתי לעשות את מה שאני רוצה, בלי להתחשב במה ההוא יגיד ואיך זה ישפיע על ההיא, כל עוד אני לא פוגעת באנשים אחרים (ואני לא) - אני אחראית למעשיי!!!!! אם יש איזה טעות או תקלה, אני אדע את מי למצוא ולהאשים.... מה אכפת לי מה אמרו עליי. מה שבטוח הוא שהגרעין של החברות הטובות שלי מקבל אותי כמו שאני - עם החסרונות ועם היתרונות ועם הימים הטובים והימים הפחות טובים. חבר´ה יש לי הרבה - חברות ממש טובות, כאלה שאוכל להעיר אותן ב- 4 בבוקר אם יקרה לי משהו או להתקשר בשעת צרה - יש לי פחות מ- 5. לקח לי הרבה מאוד זמן ועבודה עצמית כדי להגיע לתובנה הזאת. אולי את צריכה להחליף חברות ולא את הדרך בה בחרת........ אוהבת. אליה.

 

[דידית]

מיכל אני אוהבת אותך!

זה דבר ראשון שתדעי. ועכשיו בקשר לחברות שלך. אני חושבת שיש דבר מאד חשוב שפספסת. חבל שדיברת עם כולן יחד. בגלל שגם אם חלק מהן מסכימות איתך לא בטוח שיש להן את האומץ להגיד את זה מול כולן. אז לדעתי-חלק הרגישו שהן איתך ולא אמרו את זה. והחלק השני: מ-ק-נ-א-ו-ת!!! תדעי מיכל, שיש לי כמה חברות טובות, יש לי כמה חברות שחשבתי שהן טובות. אני יודעת שזה יגיע לרגע גורלי, חלקן לא תוכלנה לשמור איתי על קשר, אבל עדין לי תמיד תהיה פינה חמה בלב. לי לדוגמא יש בעיה, חברות שהיו קשורות אלי מאד ואהבתי אותן כבר לא מענינות אותי. אני מרגישה שאין לי כל כך דברים משותפים איתן. לידות, הריונות, שידוכים ובנית הבית היהודי שלהן, פחות ופחות עושה לי את זה. אבל עדין יש להן את הפינה החמה בלב על הזמנים היפים שהיו. אני חושבת שעל חלק גדול מהחברות הישנות, אני אוותר, כי מה שהיה פעם נגמר. החברות הטובות ממש שזה כמה בודדות. מוכיחות את עצמן, אני מקווה שזה ישאר ככה. דידית. <שולחת למיכל חיבוק ענק>

 

[ש חף]

ריקה ופוחזת...

האנשים האלה לא משתנים, את- תהי גאה שיצאת מכל החרא הזה, והם- הם אלו שנשארו מיושנים,בעלי דעות מקובעות עם קושי לקבל אנשים אחרים. ותהי מאושרת שאת כבר לא כזאת... אלא מקסימה... מיכלית, הכל נאמר מתוך ראיה צרה..... וזה יוצא בצורה כזאת של פגיעה אישית בך. שימי ז** על כולן. יש לך אותנו. וזה הכל. אוהבתותך.

 

[ספל חמאה]

את טועה

לפי דעתי, השיחה הזאת במתכונת שהייתה היא *בדיוק* הדבר הנכון, בזמן הנכון, בפורום הנכון, בניסוח הנכון. הוצאתן אדים, החלפתן מהלומות, הקצנתן דברים רק כדי לראות איפה שאתן עומדות. החברות האמיתיות שלך הן עדיין החברות שלך באמת (אלה שלא באמת עדיין לא באמת...), ואת עוברת תהליכים קשים, שקשים גם על החברות שלך והן צריכות לדעת שנשארת את, שלא התחלפת להן בפתאום בחייזר הלובש חליפת מיכל. (עדיין לא ראיתי ואני כבר מתה לראות את גברים בשחור II) אני זוכרת את זה מנסיוני, וגם מנסיון הפוך של חברה שהחליטה להתחזק ולחברות היה נורא קשה לקבל את זה. המלצה שלי - כשאת עוברת בבסיס התחנה/ יציאת התדלוק/ אם המחנה - אל תפספסי כינוס חברותיך, אל תנתקי קשר. בעיקר לא עכשיו - אחרי שעברתן כל הרבה בשיחה האחרונה - הן בטוח צריכות זמן לעכל הכל ובטוח יש להן עוד מלא שאלות הבהרה וסקרנות (וזה הכי כייף - אחרי השוק הראשוני, השיחה השנייה תמיד יותר משעשעת - משהו כמו להכות על הברזל כשהו חם, זה הזמן שהן מנסות להשליך את מה שהן שמעו על עצמן). >ספל חמאה נהנתה לקרוא את תיאור הכינוס. את גדולה!<

 

[ייִדישיסט]

חיבוק גם ממני למרות שהתראינו יותר..

מדי בזמן האחרון

, בכל זה מגיע לך. תגידי, אין לך עוד איזה חוויה מסעירה מהימים האחרונים שאת רוצה לספר לנו ? איזה פאדיחה ? משהו ? אין ???

 

[קוצץ בנטיעות]

אולי הן יתרגלו וזה יעבור../images/Emo39.gif

זה בטח לא קל להן לראות, שחברה טובה שלהן, שהתנדנדה איתן בתפילות ושרה איתן "כשהנשמה מאירה" בעיניים עצומות, עכשיו פתאום כופרת בכל מה שהן מאמינות בו. זה לא אומר שהן לא רואות אותך כחברה שלהן. כמו שכשהורים שמזדעזעים שהילד שלהם יוצא בשאלה, זה לא אומר שהם לא מרגישים הורים שלו. אני מבין - נראה לי - מה את מרגישה, שהן לא מקבלות אותך. וזה מעצבן, אני יודע. אבל אם חשובה לך החברוּת איתן, אולי זה הזמן לא להתרחק מתוך כעס ולחכות שהן יקבלו אותך, אלא - אולי - להראות להן שלא השתנית, ושאת אותה מיכל (מבחינת החברוּת ביניכן). אגב, אצל החברים שלי המצב הפוך: יש לי רושם שמזעזע את החברים שלי יותר זה שאני לא צם ביו"כ מאשר האתאיזם שלי. טוב, אולי זה גם בגלל שהם גם-כן לא מאמינים גדולים, יותר עניין של אינרציה ואורח חיים. שיהיה בהצלחה! תעדכני אותנו.

 

[rastamann]

מצטער לשמוע

אבל לפי דעתי הם סתם מנסים למשוך אותך בחזרה אז תנסי לקחת את זה בקלות rastamann מאוד מאוד תומך ומבין לליבה מקווה שהכל יסתדר

 

[חי אדר]

חברות לא חברי/ות הפורום

ככל הנראה גם כשהיו חברות שלך, הם מלכתחילה בנו לעצמם חברות מוגבלת הקשורה אך ורק במה שאת מתאימה את עצמך אליהן, ולא חברות של ממש. זה מה שנקרא אהבה התלויה בדבר סופה בטלה. האמת שזה מצער לגלות את ההסתייגות הזו, רק בשל שינוי כיוון ודעה בחיים. מכל מקום,התעודדי כי כאן יש לך צוות חברים וחברות המבין אותך והשותף איתך גם בשעות של כאב. ואני משוכנע כי הם טובים לאין ערוך מחברותייך שציינת.