אשתי ואני מתרחקים
שלום רב,
אשתי ואני בני 30, 9 שנים ביחד ויש לנו ילד מקסים בן 3 אותו אנחנו אוהבים מאוד ומקדישים את כל חיינו עבורו. מאז שהוא נולד אני מרגיש שהזוגיות שלנו הולכת ודועכת ושאנחנו מתרחקים זה מזו. אני מניח שהבעיה די מורכבת ושלא מעט דברים גורמים לריחוק הזה, אנסה להסביר את הבעיה בקצרה וביעילות בתקווה שתוכלו לעזור לנו.
במשך השני אני הייתי מ-א-ו-ד פתוח איתה, אולי אפילו יותר מידי (אף פעם לא חשבתי שיש דבר כזה בזוגיות להיות יותר מידי פתוח). מספר לה פשוט הכל, את כל מה שעובר עליי, את כל מה שאני מרגיש, את כל המחשבות הכי טובות, רעות, פרועות, מוזרות, פנטזיות/סטיות מיניות.. בקיצור הכל.
מנגד, אשתי בחורה מאוד סגורה ומופנמת, בעלת קושי להביע רגשות ולהראות אהבה (לא רק אליי אלא לכולם, למשפחתה, לחברותיה ולכולם חוץ מלילד שלנו, איתו היא מאוד פתוחה וטבעית), לא משתפת אותי כמעט בכלום, ואני הרבה פעמים ניסיתי ללחוץ ולהוציא זאת ממנה בכח.
כמה חודשים אחרי הלידה התחילו הבעיות (או שרק אז הן התחילו להפריע לנו). רבנו והתווכנו המון, על כל דבר. לא יכולנו להחליף שתי מילים בלי שזה יהפוך לוויכוח, גם אם זה הנושא הכי דבילי בעולם. במקביל התחלתי להרגיש אי סיפוק מיני שנבע בין היתר מהכמות ההולכת ומתמעטת של הזדמנויות לקיים יחסים. התחלתי להרגיש קרירות מהצד שלה שהלכה והתגברה עם הזמן. הצעתי כמה פעמים ללכת לטיפול זוגי אבל היא נרתעה מהרעיון אז ירדתי מזה. באותה תקופה היא אמרה לי שהיא לא בטוחה שהיא אוהבת אותי ושהיא חושבת שאולי יהיה עדיף שנתגרש. הייתי בשוק מהמילים האלו שלה, הרגשתי שהעולם שלי מתמוטט ונכנסתי למשבר, תקופה ארוכה לא הלכתי לעבודה, לא יצאתי מהחדר, לא אכלתי כלום והשלתי לא מעט קילוגרמים. בסופו של דבר היא הסכימה ללכת לטיפול זוגי שהחזיר אותנו למסלול... עבדנו הרבה על התקשורת בנינו, היא עבדה על עצמה בכמה מפגשים אישיים עם המטפלת, אני עבדתי על עצמי בלהיות יותר שותף בגידול הילד, ובאותה תקופה היה נראה שיפור ניכר בזוגיות, מלבד הקטע המיני שעליו לא דנו בטיפול.
עברו חודשים והיא התחילה לדבר על ילד נוסף בו אני איני הייתי מעוניין (סליחה אם זה נשמע רע). הילד הראשון שאב מאיתנו את כל הכוחות, הוא מאוד היפראקטיבי ולא נותן לנו רגע אחד של נחת. קשה לי לדמיין עוד אחד כזה, ושיהיה יותר מידי רעש והמולה בבית. אמרתי לה שזה מוקדם מידי ושתנסה להבין אותי ושילד נוסף זה דבר ששנינו צריכים לרצות ושניתן לזמן לעשות את שלו. אבל היא כל כמה זמן המשיכה להעלות את הנושא, וכל פעם שהיא מעלה את הנושא זה מכעיס את שנינו ומעכיר את האווירה בבית.
עברה תקופה והתחלנו לבנות בית שעלה יותר מהמצופה והכניס אותו לבעיות כלכליות. ומנגד, היא ממשיכה ללחוץ על כך שהיא רוצה עוד ילד. אם עד עכשיו היה על מה לדבר, עם המצב הכלכלי כרגע מבחינתי זאת בכלל לא אופציה. אבל היא? שבוע בלבד אחרי שנכנסנו לבית החדש, בעוד אנחנו בשיא הבלאגן והבור בכיס, היא ממשיכה להעלות את הנושא ומשתמשת במשפטים כמו "אני אוציא את ההתקן בלי שאתה תדע", "אם אתה לא תעשה איתי ילד אני אעשה עם מישהו אחר", "כבר ביררתי לגבי טיפולי הפריה" ועוד דברים בסגנון. שוב המילה גירושים עולה על הפרק מבחינתה, ואני כבר לא יודע מה לעשות ואיך להסביר לה ולהוריד אותה מהנושא הזה. היא נאטמת ולא מצליחה להבין את המצב שלנו. היא עובדת בחצי משרה ומרוויחה 2500 ש"ח בחודש, לא מעוניינת להתקדם לעבודה אחרת כי העבודה הזאת "נוחה לה" כדבריה. זה נשמע כאילו היא בחורה לא הגיונית ורעה מאוד, אבל זה לא נכון. היא אישה מדהימה ומבינה ומתחשבת, אבל בקטע של הילד היא כאילו מסרבת להקשיב ולחשוב באופן הגיוני. מה אפשר להגיד לה כדי שתבין? או שמא אני זה שטועה ע"י כך שנותן לפן הכלכלי להיות שיקול בנדון? אולי בגלל הסירובים הקודמים שלי לילד נוסף היא לא מאמינה לי שכסף זו הסיבה העיקרית?
בקטע הזוגי והמיני נראה שהריחוק הולך וגובר. בחודשים האחרונים הרגשתי אותה מתרחקת ממני וניסיתי כמה שיותר להיות איתה ביחד גם אם זה על חשבון העבודה שלי. אבל היא לא משתפת פעולה כמעט ולרוב היא הולכת לישון מוקדם ומאוד חסר לי יחס חם ואוהב. אני חושש שהיא לא אוהבת אותי. עשיתי טעויות שכפיתי עצמי עליה ובאיזשהו שלב הבנתי שאני צריך להרפות ממנה, לתת לה ספייס ולתת לה לבוא אליי וליזום מגע איתי. בהתחלה זה עבד מצויין, היא יזמה מגע וסקס כל יומיים-שלושה ומאוד שמחתי על כך, אבל באיזשהו שלב זה הפסיק. בשבועיים האחרונים היא לא נגעה בי פעם אחת, אני מרגיש נורא ומפחד שהחמרתי את המצב עוד יותר עם הנסיון להתרחק ממנה קצת ולגרום לה להתקרב אליי. נראה שהיא התרחקה עוד יותר.
אשמח לשמוע את דעתכם על המצב, כל עצה תתקבל בברכה. תודה רבה!
שלום רב,
אשתי ואני בני 30, 9 שנים ביחד ויש לנו ילד מקסים בן 3 אותו אנחנו אוהבים מאוד ומקדישים את כל חיינו עבורו. מאז שהוא נולד אני מרגיש שהזוגיות שלנו הולכת ודועכת ושאנחנו מתרחקים זה מזו. אני מניח שהבעיה די מורכבת ושלא מעט דברים גורמים לריחוק הזה, אנסה להסביר את הבעיה בקצרה וביעילות בתקווה שתוכלו לעזור לנו.
במשך השני אני הייתי מ-א-ו-ד פתוח איתה, אולי אפילו יותר מידי (אף פעם לא חשבתי שיש דבר כזה בזוגיות להיות יותר מידי פתוח). מספר לה פשוט הכל, את כל מה שעובר עליי, את כל מה שאני מרגיש, את כל המחשבות הכי טובות, רעות, פרועות, מוזרות, פנטזיות/סטיות מיניות.. בקיצור הכל.
מנגד, אשתי בחורה מאוד סגורה ומופנמת, בעלת קושי להביע רגשות ולהראות אהבה (לא רק אליי אלא לכולם, למשפחתה, לחברותיה ולכולם חוץ מלילד שלנו, איתו היא מאוד פתוחה וטבעית), לא משתפת אותי כמעט בכלום, ואני הרבה פעמים ניסיתי ללחוץ ולהוציא זאת ממנה בכח.
כמה חודשים אחרי הלידה התחילו הבעיות (או שרק אז הן התחילו להפריע לנו). רבנו והתווכנו המון, על כל דבר. לא יכולנו להחליף שתי מילים בלי שזה יהפוך לוויכוח, גם אם זה הנושא הכי דבילי בעולם. במקביל התחלתי להרגיש אי סיפוק מיני שנבע בין היתר מהכמות ההולכת ומתמעטת של הזדמנויות לקיים יחסים. התחלתי להרגיש קרירות מהצד שלה שהלכה והתגברה עם הזמן. הצעתי כמה פעמים ללכת לטיפול זוגי אבל היא נרתעה מהרעיון אז ירדתי מזה. באותה תקופה היא אמרה לי שהיא לא בטוחה שהיא אוהבת אותי ושהיא חושבת שאולי יהיה עדיף שנתגרש. הייתי בשוק מהמילים האלו שלה, הרגשתי שהעולם שלי מתמוטט ונכנסתי למשבר, תקופה ארוכה לא הלכתי לעבודה, לא יצאתי מהחדר, לא אכלתי כלום והשלתי לא מעט קילוגרמים. בסופו של דבר היא הסכימה ללכת לטיפול זוגי שהחזיר אותנו למסלול... עבדנו הרבה על התקשורת בנינו, היא עבדה על עצמה בכמה מפגשים אישיים עם המטפלת, אני עבדתי על עצמי בלהיות יותר שותף בגידול הילד, ובאותה תקופה היה נראה שיפור ניכר בזוגיות, מלבד הקטע המיני שעליו לא דנו בטיפול.
עברו חודשים והיא התחילה לדבר על ילד נוסף בו אני איני הייתי מעוניין (סליחה אם זה נשמע רע). הילד הראשון שאב מאיתנו את כל הכוחות, הוא מאוד היפראקטיבי ולא נותן לנו רגע אחד של נחת. קשה לי לדמיין עוד אחד כזה, ושיהיה יותר מידי רעש והמולה בבית. אמרתי לה שזה מוקדם מידי ושתנסה להבין אותי ושילד נוסף זה דבר ששנינו צריכים לרצות ושניתן לזמן לעשות את שלו. אבל היא כל כמה זמן המשיכה להעלות את הנושא, וכל פעם שהיא מעלה את הנושא זה מכעיס את שנינו ומעכיר את האווירה בבית.
עברה תקופה והתחלנו לבנות בית שעלה יותר מהמצופה והכניס אותו לבעיות כלכליות. ומנגד, היא ממשיכה ללחוץ על כך שהיא רוצה עוד ילד. אם עד עכשיו היה על מה לדבר, עם המצב הכלכלי כרגע מבחינתי זאת בכלל לא אופציה. אבל היא? שבוע בלבד אחרי שנכנסנו לבית החדש, בעוד אנחנו בשיא הבלאגן והבור בכיס, היא ממשיכה להעלות את הנושא ומשתמשת במשפטים כמו "אני אוציא את ההתקן בלי שאתה תדע", "אם אתה לא תעשה איתי ילד אני אעשה עם מישהו אחר", "כבר ביררתי לגבי טיפולי הפריה" ועוד דברים בסגנון. שוב המילה גירושים עולה על הפרק מבחינתה, ואני כבר לא יודע מה לעשות ואיך להסביר לה ולהוריד אותה מהנושא הזה. היא נאטמת ולא מצליחה להבין את המצב שלנו. היא עובדת בחצי משרה ומרוויחה 2500 ש"ח בחודש, לא מעוניינת להתקדם לעבודה אחרת כי העבודה הזאת "נוחה לה" כדבריה. זה נשמע כאילו היא בחורה לא הגיונית ורעה מאוד, אבל זה לא נכון. היא אישה מדהימה ומבינה ומתחשבת, אבל בקטע של הילד היא כאילו מסרבת להקשיב ולחשוב באופן הגיוני. מה אפשר להגיד לה כדי שתבין? או שמא אני זה שטועה ע"י כך שנותן לפן הכלכלי להיות שיקול בנדון? אולי בגלל הסירובים הקודמים שלי לילד נוסף היא לא מאמינה לי שכסף זו הסיבה העיקרית?
בקטע הזוגי והמיני נראה שהריחוק הולך וגובר. בחודשים האחרונים הרגשתי אותה מתרחקת ממני וניסיתי כמה שיותר להיות איתה ביחד גם אם זה על חשבון העבודה שלי. אבל היא לא משתפת פעולה כמעט ולרוב היא הולכת לישון מוקדם ומאוד חסר לי יחס חם ואוהב. אני חושש שהיא לא אוהבת אותי. עשיתי טעויות שכפיתי עצמי עליה ובאיזשהו שלב הבנתי שאני צריך להרפות ממנה, לתת לה ספייס ולתת לה לבוא אליי וליזום מגע איתי. בהתחלה זה עבד מצויין, היא יזמה מגע וסקס כל יומיים-שלושה ומאוד שמחתי על כך, אבל באיזשהו שלב זה הפסיק. בשבועיים האחרונים היא לא נגעה בי פעם אחת, אני מרגיש נורא ומפחד שהחמרתי את המצב עוד יותר עם הנסיון להתרחק ממנה קצת ולגרום לה להתקרב אליי. נראה שהיא התרחקה עוד יותר.
אשמח לשמוע את דעתכם על המצב, כל עצה תתקבל בברכה. תודה רבה!
