הוא בן-זוגה הדמיוני של אמא שלי.
מאות פעמים שמעתי אותה אומרת - "ידעתי!" ואת אחיו "אמרתי לך!" ואת אחותם "הייתה לי הרגשה שזה מה שיקרה".
את האביהם, שמוכר יותר בשמו המלא "טעיתי שוב", היא לא אוהבת להזכיר.
זה איכשהו תמיד מזכיר לי את המהמרים שתמיד יודעים לספר לי כמה הם הרוויחו בהגרלות בימי חייהם
יש להם נטייה לספור רק את הפעמים בהן הם צדקו.
והיום, תוך כדי גילוח נפלה לי המראה הקטנה שמשמשת לי לעזר.
מחשבה קלילה עברה לי בראש והתייחסתי אליה בביטול "אהההה... שטויות..."
כעבור 10 שניות נחתכתי.
את היום העברתי בהסתכלות מתמדת על סולמות שמחכים לי מעבר לפינה.
לא מתכוון לעבור תחת אף אחד מהם
הוא מכוער רצח ולא בגלל שהוא שחור (אחחח...
אני מתה על שחורים...).
אגב, הסתכלתי עליו הבוקר, יש לו קצת שערות חומות
ואפילו טיפה לבנות. סתם העללתי עליו, אנסה גם אני
לצרף תמונה.