הקשר גוף-נפש כבר מעסיק חוקרים ופילוסופים מאות שנים. זהו נושא סבוך, והמחקרים, כפי שציינת, הם על פי רוב מתאמיים ולא ניסויים. נהיר לכולנו, למרות זאת, שלאמונה / משמעות בחיים אפקט חיובי על בריאותו הכללית של האדם.
אהבתי גם את ההתייחסות להבדל שבין דת לרוחניות (רוחניות כהתבוננות אונטולוגית על הקיום; דת כטקסיות). הגדרה נוספת שנתקלתי בה פעם ואהבתי: דת היא האמונה בחוויה של מישהו אחר; רוחניות היא האמונה בחוויה שלך. בעוד שהדת או האמונה מספקות בדר״כ תנאים תומכים להחלמה, סוגיה מורכבת בהרבה היא כאשר הדת לא עוד מסייעת, אלא מהווה גורם חוצץ בין החולה ובין הרפואה המודרנית. אבל אני מניח שזו סוגיה פחות פסיכולוגית ויותר משפטית.
אכן, הקשר בין דת לבין בריאות הוא מטבע בעל שני צדדים.
יהודים דתיים למשל נוטלים ידיים -- עוד הרבה לפני שהמדע ידע מהם חיידקים, ובודהיסטים היו עושים מדיטציה עוד לפני שידענו מהם מעבירים עצביים.
הצד השני הוא שאנשים דתיים, מכל הדתות, נמנעים מהרבה מאוד בדיקות טרום לידתיות, וגם מהפסקות היריון.
ולכן נולדים להם יותר ילדים עם בעיות שכיום ניתן למנוע -- כמו תסמונת דאון.
יש שמנצלים אותה לרעה [כמו לדוגמה,החרדים מ'נטורי קרתא' המשתמטים],ויש כאלו המנצלים אותה לטובה.
אני,למרות שקיבלתי בעל כורחי בילדותי/נערותי חינוך חרדי שהזיק/ומזיק לי,נשארתי במידה מסוימת אדם מאמין,למרות שאני חילוני/מסורתי כיום,האמונה עוזרת לי לפעמים בהתמודדות הנפשית.