אשפוז

[la18]

אשפוז

אמא שלי בת 68 וחולת אלצהיימר (21 מתוך 30). היא מסרבת לעבור לדיור מוגן/בית אבות או לקבל עזרה בבית. הגשתי בקשה לאפוטרופסות על הגוף ועל הרכוש. כפי שהמצב מתנהל כיום, ההשפעה שלה על החיים שלנו היא הרסנית. אני לא חושבת שהיא היתה רוצה לגרום להשפעה שלילית כל כך על החיים שלנו. ואילו היתה צלולה, בוודאי שלא היתה מרוצה מהמצב. אני בטוחה שהרע במיעוטו הוא אישפוז במקום שבו יוכלו לדאוג לצרכיה. איך עושים זאת? לצערי היא נמצאת במצב ביניים שבו היא לא מספיק חולה כדי שנוכל להחליט עבורה היכן היא גרה. ומצד שני המצב שלה לא מאפשר לה מגורים לבד בצורה מכובדת ונאותה. האם דרושה הסכמה של אמא לאישפוז? ואם לא, איך למעשה מבצעים אישפוז נגד רצונה? אשמח לשמוע מניסיון החברים בפורום.

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gif la 18 שלום לך

הגשת בקשה לאופוטרופסות על הגוף והרכוש , ברגע שיהיה לך את ההחלטה מבית המשפט שאת האופוטרופוס על אמא את יכולה להכניס אותה לבית אבות, מצד שני תנסי עובדת זרה שתהא לה כחברה 24 שעות ביממה, את יכולה להתייעץ גם עם רופאת המשפחה או רופא פסיכיאטר

 

[la18]

שלום אריאלה

אני מנסה להבין איך מביאים אדם לבית אבות אם הוא לא רוצה. אפשר להגיד לה שהולכים לטיול או משהו כזה, אבל איך משאירים אותה שם? הרי זו יכולה להיות טראומה של נטישה. מצד שני, אני מרגישה שאם זה ימשיך ככה, בסוף אני זאת שאתאשפז...ובסה"כ אני צעירה וכל החיים לפני. ואני רוצה להקים משפחה עם בעלי הטרי ולא להקריב את החיים שלנו בשבילה. אז איך עושים צעד כזה ברמה האופרטיבית?

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gifלה18 יקירה שלום לך

כבר כתבה לך רוני האלופה בכל התחומים המלצתי לך עשי כדבריה היא ממליצה שיכלית ולא רגשית כך צריך לנהוג את צריכה לבנות את חייך ולאמא תגידי שהיא עוברת בדיקות ובבוא היום תקחי אותה הביתה או שהיא תבריא תקחי אותה בנתיים תאמרי לה שתבואי לבקר אותה כל יום יש הרבה פתרונות בפה ובמעשים פשוט היא צריכה להתרגל למקום , את אל תקחי את המחלה קשה וברגש כחי את המחלה שיכלית ואז לא תבואי לידי שיגעון , לאט לאט במחשבה ובתפילה תאמיני לי שזה מחזק ועוזר נכון זאת אמא ואת אוהבת אותה ורוצה שיהיה לה טוב, אך תראי גם את הצד שלך את צעירה וצריכה לבנות את עצמך ולא להרוס, סבלנות וסובלנות ולראות את,

והשמים, כל יום ,יום חדש להפיק מכל יום את הטוב לראות את היפה נשימה עמוקה והכל עובר , מחבקת אותך ביתי היקרה אנחנו איתך ,כל הפ-ו-ר-ור-ו-ם יעזרו לך למצוא פתרונות,חיזקי ואימצי מתוקה.

 

[la18]

לאריאלה, רוני, ענתי וכולם

תודה רבה לכם מכל הלב. התגובות שלכם ריגשו אותי מאוד, וחיזקו אותי בהחלטה הקשה הזאת. אני מקווה שתהיה לי החוכמה לבחור את הרגע הכי נכון לבצע את השינוי ולהעביר את אמא למקום שיתאים לה. מכיוון שהמחלה היא בעליות ובמורדות ויש ימים טובים ויש ימים גרועים, קשה לדעת מתי הרגע ה'לפני אחרון' לעשות את השינוי. אני רוצה לעשות זאת לפני שמתרחש נזק חמור מידי, אבל לא מוקדם מידי, כדי לאפשר לאמא את מקסימום הזמן האפשרי בבית שלה. האם ישנו 'ציון' מסוים של ה'מיני-מנטל' שבו מומלץ להעביר את החולה לבית אבות?

 

[שריוש2]

שלום la..

אין לי נסיון באישפוז.. אבל אולי תנסו לשכנע את אמא לעזרה בבית..? (פיליפינית) בסופו של דבר אני מאמינה שהיא תשתכנע ותסכים... בטוח שלא היתה רוצה בכך.. אני זוכרת את סבתי, בצלילותה... תמיד היא היתה אומרת שלעת זקנה, לא איכפת לה מה יקרה לה, רק לא זה.. ואם כן, היא מעדיפה למות. והנה.. זה קרה לה. סבתא שכל חייה היתה המשענת של כל המשפחה, והמשפחה היתה תלויה בה... תמיד דאגה, טיפלה.. בישלה לכולם, אפתה עוגות, ולקראת כל חג היתה מביאה לחנווני מהמכולת ולקצב עוגה.. ועכשיו, הכל התהפך.. היא איבדה את כבודה. עכשיו היא תלויה בנו.. ואני רק חושבת כל פעם מחדש... אם היתה יודעת שזה מה שיקרה לה, לא היתה מפסיקה לבכות..

 

[la18]

שלום

היא לא מוכנה בשום אופן לשמוע על עזרה. אפילו לא מישהי שתבוא לכמה שעות לנקות ולבשל. הבעיה היא שאמא צעירה ויש לה הרבה כוח פיסי ולכן היא מאוד פעילה ומתרוצצת. קשה לי לדמיין פיליפינית רצה אחריה כל היום ממקום למקום. לצערי אנחנו נאלצים לחכות שמצבה הפיסי יתדרדר על מנת שנוכל לשכנע אותה לקבל עזרה בבית או לעבור לבית אבות. היא גם מתחילה לאבד את שיקול הדעת ואת כללי הנימוס והטאקט מה שמאוד מקשה על תקשורת איתה. בעלי ואני נשואים רק כשנה ומנסים להרות, והמצב שלה מאוד מקשה עלינו, ומוסיף לחץ מיותר. אנחנו מרגישים כאילו יש לנו ילדה קטנה שצריך לטפל בה. לכן אני חושבת שהדבר הכי טוב בשבילה ובשבילנו הוא שתעבור לבית אבות. על מנת לשמור על שפיותינו אנחנו משתדלים לצמצם את הקשר איתה ככל האפשר ולשמור עליה מרחוק. שיחה אחת איתה או מפגש פנים אל פנים הם כ"כ בלתי אפשריים שאנחנו מרגישים שעל מנת לשרוד אנחנו חייבים ליצור מרחק. זה חבל, אבל זה המצב.

 

[ronnyw]

שלום לך, la18

ליבי איתך. קודם כל הרשי לי לאמר לך בצורה הכי נחרצת שאני יכולה, שעלייך להמשיך לבנות את חייך, למצות את הזוגיות הצעירה שלך, לנסות להקים משפחה, לבלות, להתפתח - ולתת לנושאים אלה קדימות על פני אימך. אולי זה לא נשמע טוב, אבל כך סדר העולם הנכון (אני גם בת להורים חולים וגם אימא לילדים בוגרים). אני משוכנעת שגם אימך, אם היתה במלוא חושיה - האימהיים והכלליים - לא היתה רוצה להפריע לך במהלך חייך ועוד בתקופה כל כך עדינה. לכן, אם תחליטי שהפתרון המתאים הוא מוסד - פעלי בכיוון. צודקת אריאלה שעליך להיות אפורופסית שלה, אם בכוונתך לעשות משהו בניגוד לרצונה. כל זמן שהיא מוגדרת בעלת דעה - אי אפשר לכפות עליה מאומה. (זה חשוב גם לנושאים אחרים כמו טיפול בכספים, ענייני בריאות וניתוחים וכו') לגבי עצם ההעברה למוסד: אם תקראי בפורום שנים לאחור, תראי שכל החולים מתנגדים כמעט לכל פיתרון. לא רוצים עזרה, לא רוצים מוסד, לא רוצים מועדון יום - לא רוצים. עלינו לנסות לשכנע, ואם לא - לכפות. למשל, "לבלף" שזה זמני, לספר שזה רק לצורך בדיקות וכו'. גם הצוותים במוסדות האלה מנוסים, ויודעים לייעץ (ולשתף פעולה עם בלופים, אם יש כאלה). עליך להתנהד עם אימך כאילו היא תינוקת שלך. הרבה ילדים לא רוצים ללכת לגן. אז מה? כופים עליהם. זה ממש אותו הדבר, רק הרבה יותר קשה... עוד כמה הערות למיקרא דבריך: לא בדיוק ברור מה המוזרות בהתנהגותה, אבל ייתכן שכדאי לכם לשקול טיפול תרופתי להרגעה (יש ביום-יומיים האחרונים מסרים בעניין עם חברה בפורום בשם אורין). לא ברור גם אם מצבה מהווה סכנה לעצמה (יודעת לכבות גז? יודעת לצאת ולחזור הביתה בלי לטעות? יודעת לקחת תרופות?) כי אם התשובה לאחת השאלות - או שאלות דומות - היא "לא", אז ממש צריך לעשות מעשה... עצתי לך - המשיכי בכל הפעילות הפורמאלית הנדרשת, הכיני את כל הניירת, בדקי מקומות. היי מוכנה לקבלת ההחלטה.

 

[ronnyw]

ועוד הערה

לדעתי 21 מ- 30 זה מצב חמור דיו כדי לקבל את כל האישורים וכדי להתחיל לפעול מיידית.

 

[ענתי44]

מסכימה עם רוני../images/Emo45.gif

כמי שמטפלת באמא שלה, ומוותרת לא מעט על החיים שלי, אני אומרת לך שאת עושה את הדבר הנכון.ואת צריכה להמשיך בחייך, תוך מציאת פתרון הכי פחות גרוע לאמא שלך למענה. גם אם היא עכשיו חזקה ופעלתנית ועקשנית גדולה, את לא יכולה להשאיר אותה לבד. אמא שלי בשלב הזה הלכה לאיבוד, השאירה גז דולק ושיפדה את עצמה למוט תומך של צמח בגינה שלה " לא מאחלת לאף אחד לחזור משעה של הליכה ולמצוא את אמא שלו שרועה על הברכיים, כולה מכוסה רגבי אדמה, ושמלתה נעוצה במטה ברזל שהיא הצמידה לתמוך באחד מצמחיה. מיובשת מהשמש הצורבת ומבוהלת. גם אחרי ששיחררתי אותה וטיפלתי בפצעיה כעסה עליי שאני " הופכת אותה למשוגעת" ושהיא לא זקוקה לי או לאף אחד ומסתדרת יופי לבד!!! למזלי היא מטופלת במרפאה ניארולוגית ולכן הסכימה ללכת למרפאת זכרון, אבל, למרכז יום ממש התנגדה. האמת? ללא מרכז היום בשנתיים הראשונות לא הייתי מחזיקה מעמד. וגם עכשיו כשחזרה למרכז יום אני מאושרת. ואני גם רואה כמה היא שמחה ופורחת שם. אני יודעת שרגשית נורא קשה לעבור למצב של להיות הורה להורה שלך אבל אין ברירה!!!!! ולכן כמו שנאמר לך את חייבת לקבל גושפנקה חוקית לזה, מבית משפט. אני גם יודעת כמה קשה לך, כמה את מתגעגעת לאמא שהיתה לפני המחלה. כמה את זקוקה לך עכשיו. שתהיה לצידך בטיפולים, ובתקופת הקמת הבית עם בן זוגך. ובמקום זה.... יש לך אמא חולת אלצהיימר. אולי עכשיו אמא עדיין מתפקדת אבל את חייבת להיערך לבאות. משתי סיבות א. כי לא אחת ההדרדרות בתפקוד ובמצב היא מהירה. לפעמים ממש מטאורית.ואז כשיש מצב חירום מתחילים להתרוצץ ולשקוע בים הביוקרטיה. רוני שלנו תמיד אומרת שצריך תמיד להקדים את המחלה ב-2 צעדים, והיא צודקת!!!! וגם אם ההדרדרות תהיה איטית, והעתיד נראה רחוק צריך להערך. לעתיד יש תכונה כזו שפתאום הוא נהיה הווה. ב. הסיבה השנייה שאת צריכה למצוא סידור לאמא זה בשבילך. כי כל עוד היא לבד, את לא תהיי רגועה ותחששי שמשהו קרה לה. לעומת זאת בין אם אמא תהיה בבית עם עובדת צמודה ובין אם בבית אבות, את תדעי שהיא בטוחה ותהיי רגועה ותוכלי להתפנות בלב שלם לעשות לביתך. אחרי תקופת הסתגלות קשה וארוכה אמא שלך תתרגל למצב. גם אם תקטר. גם אם תאשים את המטפלות. אבל היא תסתגל למצבה ואת, תוכלי לבוא לבקר ולפנק אותה ובבוא היום גם להביא אליה את הנכדים. שיהיה לך בהצלחה. מחזיקה לך אצבעות.

 

[יענקלה מגבעתיים]

ענתי, הסיפור בגינה ממש מזעזע ויוצא דופן../images/Emo23.gifאת

 

[יענקלה מגבעתיים]

../images/Emo23.gif אתך

 

[ענתי44]

זה היה היום בו החלטתי לא לעזוב אותה יותר

קורע לב היה לראות שהיא כל כך שמחה לראות אותי ולא כעסה עליי. זה היה חודשיים לפני האיבחון הרשמי, האיבחון שאישר את מה שכבר ידענו בעצמנו.אצל אמא שלי, ביחד עם הסימנים המקדימים של שכחה ושינויי אישיות, החלה הדרדרות ביכולת הליכה. בבלינסון שלחו אותנו למומחית לבעיות יציבה, שאמרה לי שאחת האפשרויות זה אלצהיימר. תודה לך יענקלה על העידוד.

 

[la18]

תודה רוני

תודה על התשובה המפורטת. למרות שבשלב הזה אין היא מהווה סכנה מיידית לעצמה, אין לי ספק שיש סכנה מצטברת של תזונה לקויה, חוסר שעות שינה, פזיזות ופעלתנות יתר, וכמובן נזק לנו הקרובים אליה. אני נמצאת בקשר עם חֶברה המסייעת בבחירת מוסד למבוגרים, והם אף מצאו בית אבות מתאים לפני כמה חודשים, אלא שאמא לא רצה לעבור אליו. כשהצו מבית המשפט יהיה בידיי, אנסה לחזור לאותו בית אבות בתקווה שיסכימו לקבל אותה. ואם לא, אז אמצא מקום אחר. לגבי תרופות הרגעה, היא לא משתפת פעולה מול רופאים וגם ללכת לד"ר טרבס זה מבצע בפני עצמו. היא לא סומכת על אף אחד. כולם מטומטמים בעיניה. אבל כשתהיה במוסד אני בטוחה שהכל יהיה אחרת גם מהבחינה של תרופות. נקווה לטוב...

 

[שריוש2]

אבל..

מבינה.. אבל באיזשהוא שלב, אם כל הכאב שבדבר, לא תהיה ברירה אלא להכניס פיליפינית הביתה או להכניס את אמך לבית אבות.. אפילו אם לא תרצה.. סבתי גם כן היתה בתחילת המחלה פעילה מאוד ומתרוצצת, והיתה שוכחת סירים על הגז, מאבדת את מפתחות הבית ועוד דברים.. זה כבר הגיע למצב שממש היה מסוכן להשאיר אותה לבד שמא חלילה תפגע בעצמה, או חלילה תשרוף את הבית או משהו בסגנון.. ולא היתה ברירה אלא להכניס פיליפינית שתלך אחריה לכל מקום, מכיוון ובאיזשהוא שלב זה יכול להוות לסיכון אם אמך תשאר לבד.. תחכו עוד קצת זמן, אבל אם זאת תהיו כל הזמן עם היד על הדופק, על מנת לוודא שהיא לא עושה דברים היכולים לסכן את הבית ואת עצמה..

 

[אפס שתיים]

אשפוז כפוי זה לא מעשי ולא הוגן

במקרה הזה. אם היא עדיין מודעת למקום המצאה הריש אין מקום לאשפוז בניגוד לרצונה. עם זאת, המצב כפי שהוא גם לא תקין והיא צריכה להיות בהשגחה תמידית. ואז תעברי את כל מה שאנו עוברים עם ההורים/אהובים שלנו. יש ברירה? כולנו כאן באותה סירה ארורה. משתדלים לעשות את הטוב ביותר וזהו. קבלי