אשמח לתגובתכם
מעניין אותי מאד לשמוע את דעתכם או תחושותיכם
עד כמה אתם מסוגלים ליצור קשר רגשי איכותי עם הקרובים היקרים לכם על אף האניסות וההסתרה הכל כך מהותית.
סביר להניח ש׳דשתם׳ כבר בנושא אך היות ואני די חדשה בנושא אני מוצאת את עצמי מתחבטת בסוגיה הזאת רבות בזמן האחרון ומרגישה תסכול גדול מאד.
זה פוגש אותי החל ממעגל הקרוב ביותר שהם הילדים ואני רבות שואלת את עצמי האם שמירת סוד כל כך מהותי מהילדים וחינוך לערכים שחלקם נוגדים את השקפת עולמי לא פוגע באיכות הקשר ביננו?
לגבי הורים, הרי ברור שאם הם ידעו מה אני חושבת או עושה תגובתם תהיה קיצונית ביותר ועצם הידיעה הזאת גורמת לי לסוג של ניכור רגשי.
אפילו עם חברות יש סוג של זרות מאד גדולה, כאשר כל מילה שניה היא ברוך השם וכל הוויות העולם מסתכמות בעול ארגון הבית כשהבעל היקר מבלה בכולל.
לי זה יוצר תחושת מלכוד קשה מאד ופתאום בזמן האחרון קשה לי להתמודד עם זה...
יעזור לי אם תשתפו אותי מה עזר לכם להתמודד במציאות בלתי אפשרית שכזאת
מעניין אותי מאד לשמוע את דעתכם או תחושותיכם
עד כמה אתם מסוגלים ליצור קשר רגשי איכותי עם הקרובים היקרים לכם על אף האניסות וההסתרה הכל כך מהותית.
סביר להניח ש׳דשתם׳ כבר בנושא אך היות ואני די חדשה בנושא אני מוצאת את עצמי מתחבטת בסוגיה הזאת רבות בזמן האחרון ומרגישה תסכול גדול מאד.
זה פוגש אותי החל ממעגל הקרוב ביותר שהם הילדים ואני רבות שואלת את עצמי האם שמירת סוד כל כך מהותי מהילדים וחינוך לערכים שחלקם נוגדים את השקפת עולמי לא פוגע באיכות הקשר ביננו?
לגבי הורים, הרי ברור שאם הם ידעו מה אני חושבת או עושה תגובתם תהיה קיצונית ביותר ועצם הידיעה הזאת גורמת לי לסוג של ניכור רגשי.
אפילו עם חברות יש סוג של זרות מאד גדולה, כאשר כל מילה שניה היא ברוך השם וכל הוויות העולם מסתכמות בעול ארגון הבית כשהבעל היקר מבלה בכולל.
לי זה יוצר תחושת מלכוד קשה מאד ופתאום בזמן האחרון קשה לי להתמודד עם זה...
יעזור לי אם תשתפו אותי מה עזר לכם להתמודד במציאות בלתי אפשרית שכזאת
