אשמח לשמוע מנסיונכם

[אין יאוש בעולם 75]

תודה על ההבנה

מצאת תורמת שדומה לך? איך ידעת שהיא דומה לך?
ראית תמונות?
המקומות היחידים שמצאתי שבהם יש מאגר של תורמות עם תמונות היו בארה"ב (וזה ממש יקר) ובגיאורגיה (שצריך לנסוע לשם לצורך החזרה)
הסוכנויות בארץ מראים תמונה (וגם פה אין ממש התחייבות שהיא זאת שתיבחר בפועל)

 

[חתולת עולם11]

מי אמר לך שאין התחייבות שזו התורמת שראית?

אנחנו היינו צריכים לבדוק את התורמת שלנו למחלה גנטית שבן זוגי נשא שלה, כך שבוודאות לא קיבלנו תורמת אחרת.
בנוסף, מס' התורמת הופיע על דוח השאיבה, ועל כל המסמכים שלה שקיבלנו.

אגב, לפני שבחרנו אותה חשבנו על מישהי אחרת אבל היא כבר לא היתה זמינה והתבקשנו לבחור מחדש. לקח גם כמה ימים עד שקיבלנו אישור שהיא אכן זמינה ושאפשר להתחיל בתהליך.

 

[kobi932]

תיקון קל

אין כזה דבר שבחרת תרומה פתוחה לפחות בארץ (תרומה עם תמונה ) ולא קיבלת אותה יש התחייבות מפורשת שהתורמת שבחרת היא באמת התורמת ולא משהיא אחרת הרי על בסיס זה המסלול הזה קיים לתת לך אפשרות לבחור תורמת על סמך שיקול דעתך בלבד

 

[אין יאוש בעולם 75]

אשמח לשמוע מנסיונכם

הבחירה בתורמת די קשה לי. מניחה שלכל אחת.

המראה החיצוני - מצד אחד חשוב לי שהיא תהיה בצבעים שלי (מעדיפה שהילד יהיה דומה לבן זוגי... אבל במידה וזה לא יקרה)
מצד שני אולי דווקא השונה ממני עדיף. כך אין מה "להסתיר"
ומחשבה נוספת שעולה לי בראש - אולי פשוט לא לבחור. שהסוכנות תבחר בשבילנו וזהו. מה שיצא, יצא
ובעצם ראיתי כמה מקרים שנשים בחרו תורמת, ונתנו להם אחרת. כך שכבר הבנתי שזה לא ממש משנה.

העניין הבריאותי מאוד מטריד אותי.
הרי הכל חסוי, הם לא מראים גליון רפואי, הם גם לא בטוחים בעצמם שהמידע שהתורמת נותנת נכון. מפחיד אותי שלתורמת יש בעיות נפשיות במשפחה או מחלות כאלה או אחרות שהיא מסתירה

באחת הסוכנויות (היקרות) גיליתי שיש תורמות שמצהירות על מחלקות רקע במשפחה, או אפילו דכאון. וזה פרטים שהעלו בי מחשבות לגבי עתיד הילד
אז אחרי השוק הכספי, אמרתי לעצמי , אולי תלכי על האופציה הזאת. כך לפחות תוכלי לראות פחות או יותר את המצב הרפואי.
אבל אז מה לעשות - לבחור מישהי יפה (בשביל הילד) או מישהי שדומה לי (בשביל שלי יהיה נוח)
וזה מאוד יקר. האם להשקיע ?

ואז אני פשוט מתביישת בעצמי - אני חושבת על טובת הילד או על רצונותיי האישיים

בקיצור אני מבולבלת. מתחרבשת עם עצמי. כל פעם בסוגיה אחרת. מתרחקת מהמטרה (אולי פשוט מנסה למצוא תירוצים ל-למה לא להביא ילד מתרומה)

 

[איילת ר]

כאילו אני כתבתי את זה לפני מעל ל 7 שנים

 

[אין יאוש בעולם 75]

סתם שיתוף

אני חייבת לציין שהמשפט שרשמת משמח אותי. ומראה לי שאני בהתקדמות. ושאולי אולי אני בדרך לעשיה.
לפני שנה ידעתי שאין ברירה אלא ללכת לתרומה, אבל מבחינתי זה לא משהו שאני מוכנה לעשות. ואין נכונות להקשיב לסוכנויות.
עכשיו אני עדיין בוכה , ויש ימים קשים של שבר גדול, וכשאני חושבת על זה לעומק אני נכנסת שוב למעגל הבלתי פוסק של למה ולמה ולמה, ואם הייתי עושה כך וכך, ושוב עצב ושוב כאב.
אבל, ויש אבל קטנטן, אני מתלבטת על איזה סוכנות לקחת, איזה תורמת כדאי .

 

[איילת ר]

באמת שמזכיר לי אותי.....
אמנם בצורה אחרת, אבל התאבלתי ובמקביל בצורה אוטומטית בררתי ובדקתי מה אני רוצה ומה לא
ולהגיד לך את האמת? שום דבר לא מושלם בסופו של עניין, אבל יש לי ילדה שלא הייתי מחליפה באחרת

ותמיד הזכרתי לעצמי שזכיתי שיש את האופציה להפוך לאמא כי שנים קודם לא הייתי יכולה....
אני כאן, מוזמנת לשאול, לשתף להתייעץ.
זאת הסיבה שנשארתי כאן
איילת

 

[kobi932]

היי

כול-כך מבין אותך החששות שלך מובנות גם לנו היו אותם בתחילת התהליך היום יש לנו ילד בן שנתים מתרומת ביצית ואישתי כרגע בחודש האחרון להריונה מאותה תורמת אנחנו כן בחרנו בתורמת גלויה הכנו את עצמנו מראש ליום ההוא שיקראו לנו לבחור תורמת אנחנו לא בחרנו תורמת על מנת שהילד יראה דומה לי או לאישתי האמת הנראות שלו לא העסיקה אותנו בכלל אנחנו בחרנו ללכת על תרומה גלויה כי רצינו קצת שליטה בתהליך הכול כך לא נודע הזה משהו שאפשר להאחז בו משהו שנתן לנו קצת להרגיש ''נורמלים'' האמת לאישתי התהליך בחירה של התורמת לא היה כזה קריטי היה יותר חשוב לה להיכנס כאן ועכשיו להריון לי בחירת התורמת היה גורם משמעותי מאוד הן בפאן של התהליך פרוצדורלי והן בפאן של התהליך ריגשית ונפשית כול תחנה בתהליך סימן שלנו התקדמות לקראת ההריון לא עניין אותנו אך יצא הילד ונראות שלו גם לא הצבעים שלו גם התורמת לא דומה לאישתי וגם לא לי אני יכול להגיד לך שהנראות של הילד יעניין אנשים שקרובים לך לפני ההריון שלך במהלך ההריון וגם הרבה מאוד אחרי בין אם הם יודעים על התהליך שאת עוברת ובין אם לא וגם כאן אנחנו השלמנו שזה דרכו של העולם אצלנו הילד לא דומה לנו לא בגוונים ולא בנראות אצלנו כולם יודעים מגוון ההערות שאנחנו מקבלים על הנראות של הילד מאנשים זרים הוא עצום והשוני בין שנינן לבינו מתחדד מאוד במהלך הגדילה של הילד מה לא שאלו אותנו שאלו אותי אם הוא מאומץ שאלו אותי אם אני משפחה שלו שאלו את אישתי אם היא הביבי סיטר של הילד שאלו אותנו איפה אבא ואמא שלו שאלו אותנו למה היא בהיר שער ובהיר עור שאלו אותנו למה הוא נראה אירופאי שאלו אותנו לפשר צבע שערנו (שלנו שחור ) אבל אנחנו החלטנו שבישביל לשמור על אנרגיות טובות בתא המשפחתי שלנו בחרנו לא להתעצבן לא לריב לא לחנך את כול העולם לא להגיד להם בבקשה לא להיכנס לרחם ולתחתונים של אישתי הבנו שכול השאלות הם נכונות להם אבל בהחלט לא נכונות לנו לא עשינו ברוגז לא רבנו לא נעלבנו לא התעצבנו כול מה שרשמת על החשש שלך על בריאות התורמת הוא נכון השאלה אך את מעדיפה להשקיט את המצפון הריגשי שלך להאמין שהכול יהיה בסדר כי גם רוב התינוקות שנולדים בתהליך הם בסדר להאמין שהמרפאה עושה את כול הבדיקות הנדרשות על מנת שהילד יהיה בריא זה אחד הדברים שלא בשליטה שלנו וכול מה שלא בשליטה שלנו גורם לנו לפחדים וחששות וצריך לדעת אך להתמודד איתם אין לך במה להתבייש בעצמך טובתך האישית לא בהכרך מתנגשת עם טובת הילד אנחנו שבחרנו את התורמת הראו לנו קלסטרון של בנות וגם תמונות של הילדים שלהם ראינו ראינו את כולם ראינו גם מה כול אחד עובדת השכלה תחביבים פשוט בחרנו גם יפה וגם חכמה לא חשבנו אך יצא הילד למי הוא כן יהיה דומה ולמי לא אני יכול להגיד לך למי שכבר עבר דבר אחד או שנים במהלך הזמן היום בדיעבד זה ממש לא מעניין וממש לא משנה אני חושב שיש כאן בנות כמו אישתי שכבר ילדו שיכולות להעיד שעניין הנראות היום אחרי שהילד נולד לא מעניין זה יכול אולי להיות עניין אם את מחליטה להסתיר כאן אם אני לא טועה אני בדעת מיעוט לדעתי זה רע אבל... לכול אחת יש את השיקולים שלה יש פלוסים ומינוסים בלגלות וגם בלהסתיר אני אישית לא רואה הבדל ואגב גם אישתי הבדל בינה לבין אמא ביולוגית כולם אמהות בין אם זה תרומת ביצית פונדקאות אימוץ לכולם הילד יקרא אמא את כולם הם מנשקות לפני השינה זה באמת לא יעניין אותך אחרי הלידה את האף של מי הוא קיבל או צבע שערו אני לא רוצה שתראי את הפוסט שלי כלא רגיש שמעתי וקראתי הכול עלי על חוסר הרגישות שלי ואני גבר ושזה בכלל לא המקום לכתוב כאן והילד הוא מהזרע שלי אז זה לא כשור אלי לך נשארה שוב הזכות לבחור מה לקחת מכול מה שכתבתי לך ומה לא

 

[אין יאוש בעולם 75]

תודה על השיתוף

אני חושבת שלכל אדם יש ראיית עולם שונה שמשפיעה גם על הענין הזה.
גם הגבר חווה את התהליך על כל שלביו, אם כי בצורה אחרת. כי עדיין הגנטיקה שלו נמצאת בילד.
יש גברים שמאוד מפריע להם שהגנטיקה לא של האישה שלצידם, ויש כאלה שזה לא מעסיק אותם בכלל.
וכך גם אצל הנשים. כל אחת והחוויה שלה.

אם אפשר לשאול , איך אתה יודע האם התורמת שבחרתם (עם התמונה) היא התורמת שנתנו לכם בפועל?
איך יש לכם עוד הריון מאותה תורמת?
המראה החיצוני השונה הוא טוב יותר ? אם היה מראה דומה לשלכם זה לא היה מקל עליכם (כי כך לא היו תוהים ושואלים ומגיבים)?
מתנצלת מראש על כל החפירות

 

[kobi932]

תשובה

אני רוצה ברשותך להתחיל מהסוף את ממש לא צריכה להתנצל ולהרגיש שאת ''חופרת'' לזה הפורום מיועד ובשביל זה אנחנו כאן אלו שעברו את התהליך אני זוכר שאנחנו התחלנו כול-כך הרבה שאלות לכן אני כאן מפני שאני חושב שזה חובתי המוסרית להחזיר לכאן לבנות שנמצאות בתחילת התהליך את כול האנפורמציה שאנחנו צברנו אני לא בטוח שאני מסכים עם מה שאמרת שגבר חווה חוויה רגשית אחרת מאישה אני חושב שגבר פחות מפגין רגישות אולי זה קשור שרגישות וחולשה אצל חלק מהגברים מתחברים או שבתודע שלהם הם לא יכולם לעשות הפרדה בין השנים אני יכול להגיד לך שאני ההפוך הגמור מאישתי אני מאוד רגיש ולוקח ללב היו לנו המון שלבים בתהליך שדווקא אני הייתי היותר רגיש ועם הרבה יותר דמעות בעיניים רק שההבדל שאני לא הרשתי לעצמי להתפרק ולבכות לייד אישתי אני זוכר סיטואציה שלא רציתי שאישתי תשמע אותי מתפרק נכנסתי למקלחת פתחתי את הזרם במקלחת רק שלא תשמע אותי הרגשתי שאני חייב להיות חזק בשבילה לגבי הגנטיקה שהיא של הגבר ולא של האישה בילד אני הצעתי לאישתי אמרתי לה בואי נעשה ילד בלי הגנטיקה שלך ובלי הגנטיקה שלי תרומת ביצית ותרומת זרע כך תרגישי שיש מחנה משותף ביינו לבין הילד אני באמת לא רואה עניין מה זה משנה של מי הגנטיקה אני לא חושב שיש הורים בארץ שעל המיטה של הילד שלהם יש תעודה תלויה על הקיר שאומר שהילד גנטית שלהם עכשיו אני בטוח שיש כאן נשים שלא רק הבטן שלהם מתהפכת ממה שכתבתי אלה שהם גם רואים כוכבים עכשיו לדעתי האישית כול העניין הזה של מי היילד גנטי אני לא רוצה להשתמש במילה ''דביילת '' כי זה פורום מאוד רגיש ומכיל המון נשים שאת חלקם אני מכיר ורק לשמוע את המילה הזו לא עושה להם ממש טוב אישתי סירבה להצעה שלי היא מרגישה שזה סוג של ''נחמה'' שלפחות גנטית הוא ממני כאן בהחלט תהום ריגשית עמוקה מפרידה ביננו אני חושב שכול ההתעסקות הזו של מי הילד גנטית מיותרת מאוד זה התפל ולא העיקר קל נורא לתפוס את זה כנושא ולהתעסק איתו ולהתעמק בו ואם ממש מתעקשים לרדת יותר לעומק ולהוסיף עוד קצת דרמה לתא המשפחתי אז אפשר להוסיף את השוני הוויזואלי בין הילד לההורים אנחנו פשוט לא שם לא אישתי ולא אני אנחנו יודעים שאנחנו קיבלנו את התורמת שבחרנו כי הרופא שלנו כאן בארץ נסע לשם זיהה אותה הרדים אותה ושאב את הביציות שלה הוא גם אמר לנו שבמציאות היא הייתה שונה מהתמונות מהסיבה שבתמונות שהם מתבקשות לתת הם ''טבעיות'' ופחות צבועות שער לא בחרנו בכוונה משהיא ששונה ויזואלית מאיתו זה פשוט לא עניין אותנו בחרנו בצורה הכי רדודה שיכולה להיות יפה וחכמה ראינו מה היא לומדת איפה היא עובדת תחביבית ופה זה נגמר לא חיפשנו ליצר יותר מידי דרמה שוב פשוט כי אנחנו לא שם היו שם עוד כמה זוגות חלקם יצאו עם דמעות בעיינים לא ברור לי למה מבחינתנו זה היה היום המשמח ביותר בכול התהליך עשינו באותו יום יום כף הלכנו למסעדה לסרט ממש נהננו באותו יום גם מתהליך הבחירה אני מתנצל מראש אם נפגעת מחלק ממה שכתבתי זה פשוט אני וכך אני מאמין

 

[אין יאוש בעולם 75]

תשובה

השיתופים והמידע אכן עוזרים למי שנמצא בתהליך. ללמוד מנסיון של אחרים, לראות שאפשר אחרת, להבין שההרגשה משתנה כשהילד מגיע ולפעמים גם לפני.
ועל כך אני אומרת - תודה !! לכל אחד ואחת מכם.
אני חושבת שההתעסקות עם הגנטיקה היא חלק מהתהליך. באופן טבעי כולנו מחפשים דמיון כזה או אחר לילד. כך שזה לא עניין מיותר.
בהסתכלות לאחור נשים רבות ואף זוגות מסתכלים על זה בצורה אחרת.
אני מסכימה שהענין הוויזואלי לא צריך להיות הכי חשוב. שהמטרה היא ילד. בריא ושלם.
טוב לדעת שאתם לא מתעסקים בזה , שאפשר לא להתעסק בזה.
מקווה שגם אנחנו נצליח לעבור את השלב הזה ולהיות שלמים עם הבחירה
תודה !

 

[myDoron]

באופן אישי

אני בהתחלה בחרתי מסלול בלי תמונה. אחר כך התחרטתי ושיניתי למסלול עם תמונה. הרגשתי שיהיה בזה משהו ״מרגיע״ שאני אראה את התורמת. ביום שהתקשרו להגיד לנו לבוא לבחור, בעלי לא יכל להצטרף אז נסעתי לבחור לבד, ובדיעבד אני שמחה על כך. בחרתי מישהי עם נתונים כללים דומים לשלי. צבע שיער, גובה, משקל, סוג דם... לגבי החששות מהלא נודע, ברור שאת צודקת אבל החלטתי שהכי חשוב לי בעולם להיות אמא, יותר מכל דבר אחר, וזאת הייתה הדרך היחידה לממש אז זה. אז מבחינתי לא הייתה התלבטות.

 

[חתולת עולם11]

לגבי העניין הבריאותי

נכון שאין וודאות, אין דרך מוחלטת לדעת שהמידע שמוסרת התורמת הוא נכון.
אבל נסי להסתכל על זה אחרת:
אבא שלי, שאיבדתי אותו כשהיה רק בן 66, סבל ממחלות לב תורשתיות (כך גם סבא וסבתא שלי). הוא עשה כל מה שיכול היה כדי לטפל בעצמו, ולשמור, ועבר צנתורים וניתוחים, ובסוף זה כבר לא עבד.
ומעולם לא הייתי מתלבטת אם להעביר את הגנים שלו הלאה, לו יכולתי.
מצד שני, אמא שלי אובחנה בשבועות האחרונים עם פרקינסון, והדבר הראשון שהיא אמרה לי כשידעה, זה "מזל שהילדים שלך יהיו מתרומה".
גם על הגנים שלה לא הייתי מוותרת לו יכולתי, בסופו של דבר הם שניהם מי שאני.
אבל שתי נקודות המבט האלה אולי מראות, ששום דבר בחיים לא בטוח, לא וודאי, ולא תמיד אנחנו יודעות באמת אפילו את ההיסטוריה הרפואית של עצמנו.

 

[אשרת 1972]

אני בחרתי לא להתעסק בזה , לא ביקשתי שום דבר בנוגע לתורמת

בתרומה הראשונה שקיבלתי לא הייתה אפשרות לתורמת פתוחה , תרומות הבאות כן , לי לא היה שום עניין לראות את התורמת , שהייתי בתרומה לילד השני ביקשתי שהפרטים של התורמת יהיו דומים לשל הבת שלי , כדי שיהיה כמה שיותר דמיון ביניהם , לי היה ברור שאם אתעסק בזה אשתגע ולכן זו הייתה הבחירה שלי , לא מתאים לכל אחד ברור לי אבל לי זה עזר , יש לי שני ילדים מהממים משתי תורמות שונות .