2 הילדים שלי היו נוכחים בלוויה - הבכורה היתה אז בת שתע וחצי והזאטוט בן שלוש. הם היו קשורים לסבא שלי, ידעתי שהלוויה תהיה שקטה ולא מלווה בבכי קורע לב, הם גילו סקרנות מהרגע שסיפרתי להם שסבא ניפטר והרגשתי שזה מתאים. אין תשובה אחידה - יש ילדים שגם בגיל 9 לא יהיו מסוגלים להתמודד עם לוויה.
עצם טכס הקבורה,הקברים שמסביב,עזיבת הנפטר באדמה...עשויה להיות מאוד טראומטית ומעוררת חרדות,גם אם לא במיידי. לא הייתי "מראינת" ילד אם הוא רוצה או לא ,כי אני חושבת שהוא לא חוה את החויה ולא מודע להשלכות.
דואגים להצמיד לו משהוא קרוב אליו שיתמוך בו וישאר איתו במרחק סביר מהקבר. אצלי הבנות בגיל הזה בערך לא רצו ללכת להלויה (חילונית שזה יותר קל ל"עיכול" לילד) אבל הקטן בן 4 היה עם הסבא בקרבת מקום.
על הילד את מה שאנחנו מרגישים בעניין המוות והקבורה - מי שמתקשה להתמודד בעצמו עם הנושא גם יירתע מלערב בכך את ילדו ובכך, לדעתי, יוריש לילדו את אותם פחדים. אני באופן אישי משתדל לא להעמיס על בנותי את הבעיות שלי - יש להן מספיק משלהן
וזאת כי רציתי להיות חופשיהמהן ושבעלי יהיה איתי בלבד. הן היו בבית לפני ואחרי בית הקברות וכשהטכס שם הסתיים הצטרפו לאבלים. כמבן שיש תמיד לשקול את בגרות ומוכנות הילד עצמו והקשר שלו לנפטר. ולגבי חברתה של פלגיה יש הבדל בין לוית סב ללויית אב
יש הבדל בין סבא לאבא - אבל זה יכול להכריע דווקא כדי כן ללכת ללויית הסב שהוא מן הסתם בא בימים והלויה שלו הרבה פחות דרמטית. יש הבדל בין ילד רגיש וילד לא רגיש. יש הבדל בין ילד שהיה לו קשר עמוק וחזק אל הסבא, ובין ילד שבקושי הכיר אותו. בגלל זה אמרתי שאין תשובה חד משמעית, וכל מקרה צריך להידון לגופו.