שש עשרה מלאו לנערה ואילו כתב ידך
אגוצנטרי למדי סביב עצמך ואיך המתרחש סביב נוגע אליך. אי לכך הערנות, ההבחנות והחברותיות סלקטיביים משתנים, את לא מספיק 'חיה', נהנית ונושמת את הרשמים והחוויות ויותר מדי מנתחת/מבקרת ומחפשת עיגונים לתפיסות יסוד, מה שמצמצם פתיחות וגיוון בחייך. בכל זאת, למרות שאת לפעמים נהנית קצת להרגיז וכאילו דוחה ולא צריכה שיהיו הוגנים ונחמדים אתך, כן חשובים לך השתייכות, הערכה, איזון כלפייך, סימפטיות. ייתכן שאת מגיעה לאותם מקומות והבנת רגשות ודקויות בדרך רציונלית אנליטית, ע"י הבנה שאת צריכה להיות כזו או אחרת, ( להעריך, להתייחס וכד' ) ולא בגלל שאת מרגישה כך. אבל זה בהחלט שלב חשוב בהכרת עצמך ושיפור דרכייך וסכויי הצלחתך ואושרך לנוכח משקעים לא פשוטים שאת סוחבת אתך. ושלא יחשוב מישהו שכתבתי זאת מתוך התעלמות מגילך. מאפייני הכתב קובעים לגבי את ההתייחסות והמינון יותר מאשר הגיל עצמו או תצהירי הכותב/ת.
