אשמח לעצתכם...

[סוף סוף אמא]

אשמח לעצתכם...

הבת שלי בת 4 אוטוטו ומתזזת אותי בלי סוף....
הכי קשה לי בסיטואציות שהיא מבקשת משהו לאכול ואני עומדת דום בשביל לעשות לה, אבל אחרי שני ביסים היא כבר לא רוצה לאכול ואותי זה מתסכל... אני מכינה, היא אוכלת 2-3 ביסים ואז לא רוצה והשאר נזרק.
חבל לי על מה שנזרק, מעצבן אותי שהיא מבקשת ועד שאני עושה כבר לא ״בא לה״, וזה קורה כל יום וכל היום....
מצד אחד אני חושבת לעצמי, הנה היא רוצה לאכול אז למה לא לתת לה, מצד שני אני מראש יודעת שאני עושה לחינם/לזבל...
אגב, מראש אני נותנת לה במנות קטנות וגם זה אף פעם לא נגמר, ואם קורה לפעמים שהיא כן מסיימת והיא מבקשת עוד, אני נותנת לה, אבל כמובן שאת הרוב היא כבר לא אוכלת....
בקיצור, דיי מייאש ואני ממש לא יודעת איך עליי לנהוג במקרים האלו...
אשמח לעצות

 

[אמא של עקתש]

ארוחות מסודרות

תקבעי זמני ארוחות מסודרים וידועים. ארוחות גדולות (בוקר, צהרים, ערב) וארוחות ביניים (פרי, חטיף, עוגיה וכו'). אוכלים ליד השולחן ומי שקם - סימן שסיים. הפעם הבאה שיוכל לאכול זה בארוחה הבאה.
אם תעמדי באלו, מבטיחה שהילדה תפסיק לטרטר אותך בענייני אוכל. זה אולי ייקח כמה ימים עד שהיא תבין שאת אכן עיקבית ומתכוונת לזה, אבל היא תבין ותרוויח לטווח הארוך הרגלי אכילה בריאים ע"ח עיסוק אינסופי באוכל.
בהצלחה!

 

[סוף סוף אמא]

אפילו בחופש יש לנו סדר יום וארוחות מסודרות...

העניין הוא שהיא דיי רזונת ככה שגם בארוחות המסודרות היא לא אוכלת הרבה, כנראה שמה שהיא אוכלת לא מחזיק אותה להרבה זמן (ודווקא אין אצלנו נישנושים בין הארוחות... גם בארוחות המסודרות היא מבקשת משהו ספציפי נגיד חביתה לארוחת ערב/בוקר והיא אפילו לא נוגעת בה...

 

[MotheRonit]

אז אולי בין הארוחות שתהיה צלחת נשנושים

ריבועים של פשטידה/ משולשים של כריך/ פירות/ ירקות חתוכים... מה שזה לא יהיה. שפשוט יהיה שם. כבדרך אגב. בלי להגיד שום דבר. מה שלא נאכל הולך למקרר לסיבוב הבא.
ובארוחה שיהיה על השולחן לכולם וכל פעם לשים קצת. לא לשדר לה שאת טורחת במיוחד בשבילה או שחבל לך שהולך לפח.
ולשים כמה אופציות. וזה מה שיש. כאשר את יודעת שיש דברים שהיא אוהבת. שזה לא יהפוך לעניין של בא לי. לא לתת לה לנהל.
לא לעשות מזה עניין.
קרה לי עם ילדה בבייביסיטר שהבאתי לגן שעשועים קופסא עם תפוח חתוך. עוד לפני שראתה מה יש בפנים הודיעה שהיא לא אוהבת. לא התרגשתי. פתחתי ונתתי חתיכה לאחיה. ואז הודיעה שהיא רוצה קליפה ירוקה (וכמובן היה תפוח אדום). הראיתי לה שזה מה שיש והיא לא חייבת לאכול. התעסקתי עם אחיה והשארתי את הקופסא פתוחה, ככה שהיא ניגשה, גיששה (חיפשה מה שהיא רוצה), ובסוף "התפשרה". זללה את הכל ולא היה מספיק בסוף (והבאתי מעט כי ידעתי שהיא לא תאכל).

 

[צמרוהקווים]

אני הייתי משלימה לה

עם מטרנה ביג או סימילאק פדיאשור וכו.
גם תקבל את כל הרכיבים שחסרים לה,וגם לך יהיה שקט בלב שהילדה לא רזונת ורעבה.אצלי זה עובד.כה זה עם ילדים.יש תקופות....

 

[סוף סוף אמא]

מה פתאום, לא חסר לה כלום...

אתן דוגמא למה אני מתכוונת: כל בוקר היא אוכל קערת דגנים לא מביישת ואז כשהיא מסיימת היא מבקשת עוד. אני יודעת שאין מצב שתאכל עוד כי היא אכלה קודם והרבה, אני שואלת שוב ושוב אם היא בטוחה שהיא רוצה עוד והתשובה שלה היא ״כן״, אז אני שמה לה ושנייה אחרי היא אומרת שלא בא לה/כואבת לה הבטן... ואני תוהה למה בכלל היא מבקשת אם היא לא אוכלת...
ככה זה קורה כל יום. ואם אני מזכירה לה שיום קודם היא לא אכלה ואין טעם שאתן לה היום שהיא גם לא תאכל, אז מתחיל הסצינה של העקשנות שהיא מתעקשת לקבל ואני מבקשת לפני שאני שמה לה שתאכל, והיא מבטיחה לאכול, ואז שנייה אחרי שאני שמה לה (מעט) היא לא רוצה

אגב, היא ינקה שנתיים וחצי, אין מצב שאני אתן לה פורמולה כלשהי!)

 

[MotheRonit]

אה. נראה לי שזה עניין של תחושת שובע

גם אצלי לוקח שעה עד שהיא מגיעה. ובוודאי לא לוקח 20 דקות לאכול קערת דגנים. עיניים גדולות זה בעיה מוכרת. תציעי לה להמתין כמה דקות, ולראות אם היא עדיין רוצה.

 

[צמרוהקווים]

היי סוף סוף אמא

לא יכולתי להתעלם מזה שכתבת שכואבת לה הבטן.הייתי בודקת רגישות לחלב.חלב ידוע כמשלשל וכעושה בעיות בעיכול,ויכול להיות שזה משבש לה את תחושת הרעב שובע כאבי בטן וחוזר חלילה.בתור התחלה,הייתי מורידה את החלב הניגר מהתפריט.יש הרבה תחליפים.מעבר לזה,נשמע שיש בינכן מאבק כוחות לא קטן.התשובה שלך,כמו "ואין טעם שאתן לה היום שהיא גם לא תאכל," מאד לא נעימה,כי אתמול זה אתמול ומחר זה מחר.אין קשר.צריך כל יום לנסות מחדש,ולא להעיר הערות שיכולות לגרום להפרעות אכילה.כשאת לא רוצה לתת,היא דווקא כן תרצה,וחוזר חלילה.הייתי מנסה לגוון,אולי במקום דגני בוקר,דייסות?או משהו אחר..ולגבי תחלפי החלב,לא כל כך הבנתי...גם אני הנקתי את ילדיי עד גיל שנתיים וחצי,ולא ממש רואה קשר.הנקה זה הנקה,אבל בגיל 4,לתת משקה מועשר בכוס,או מעורבב עם דגנים או דייסה,זה פתרון מצויין.לפחות מבחינתי.בהצלחה בכל מקרה,והרבה בריאות.

 

[סוף סוף אמא]

תודה על הדאגה, אבל הכאב בטן הוא תירוץ...

היא גם אומרת לי שכואבת לה הבטן והיא רוצה קינוח...
הגיוון הוא לא העניין, זאת היא שמבקשת את מה שהיא רוצה והיא מקבלת, זה לא שהיא צריכה את הגיוון ובגלל זה היא לא אוכלת, כי כשאני מגוונת לה אז היא בכלל לא אוכלת...
אתן לך עוד דוגמא: היום קניתי לה רוגלך (2) לקראת הסיום של הראשון אחותה ביקשה גם. שאלתי אותה אם היא רוצה גם את השני או שאפשר לתת לאחותה. היא אמרה שהיא תרצה. חיכיתי, לא רצתי לקנות עוד....
ראיתי שהיא מתחילה לאכול את השני, אז הלכתי לקנות לאחותה גם. ובינתיים, היא בקושי אכלה ביס או שניים ואז כבר לא רצתה... אולי פה נכנס העניין של השייכות, שלא רוצה לחלוק דברים שיש לה, אבל במקרים האחרים את את זה...
בקיצור, זה לא מאבקים כי אני עושה לה כל פעם שהיא רוצה לאכול ולא עושה כזה סיפור גם אם היא לא אוכלת (אבל כשהיא מבקשת אני כן מוודאת איתה שזה לא בקשה משעמום, הרי זה קורה לכל אחד שכשמשעמם אז מחפשים מה לאכול...)
סתם ביני לבין עצמי זה מתסכל שאני מכינה והיא אוכלת ביס וזהו, ושזה קורה לאורך כל היום......

 

[צמרוהקווים]

את מכירה את הבת שלך הכי טוב

אבל,אם זאת הייתה ילדה שלי,הייתי מינה כל פעם שהיא מבקשת,בין אם היא אוכלת פירור,או את כל הצלחת.וכן הייתי לוקחת ברצינות את עניין כאבי הבטן.
אבל שוב,זו רק אני...אני מניחה שהיא כן רעבה,אך כאבי הבטן מפריעים לה.
"שאלתי אותה אם היא רוצה גם את השני או שאפשר לתת לאחותה." זה משפט שלא הייתי שואלת,כי זה מציב תחרות כלפי האוכל,וזה מיותר.יש מספיק לכולם.לא צריך לתת לאחותה וכו...באמת,שאני לא רוצה לפגוע,אבל זה נשמע ממש שיש אישיו מכל עניין האוכל.

 

[kriz]

תנסי לא לתת לה לנהל את עניין הארוחות

יש לה אחים /אחיות?
למשל הדוגמא שנתת בארוחת הבוקר - תשימי לה מראש עוד שתי כפות של דגנים בקערה וכשהיא תבקש עוד תגידי לה משהו כמו שאת עסוקה כרגע וזה יקח קצת זמן אז שתלך לשחק בינתיים / לצפות בטלויזיה או משהו כזה מהדברים שמעסיקים אותה בבוקר, וכשאת תסיימי תקראי לה לאכול עוד.
סביר להניח שהכל כבר "יתיישב לה" טוב טוב בקיבה והיא לא תרצה עוד (והיא גם בטח תשכח מזה).

לגבי הארוחות האחרות - אל תתני לה לנהל את הארוחות / מה יהיה בהן. ואני אומרת את זה רק בגלל שלפי מה שאת אומרת היא לא אוכלת כמעט ולא משנה מה תכיני.
אז תכיני מראש דברים שאת יודעת שהיא אוהבת. שימי במרכז השולחן צלחת צבעונית ויפה של ירקות. שבו כולם לאכול ביחד.
אם היא אחרי שני ביסים אומרת שהיא לא יכולה יותר תבהירי לה שאין מה לאכול עד הארוחה הבאה ושזה לשיקולה - אם היא קמה עכשיו משולחן האוכל, שלא תבוא עוד שעה ותבקש משהו לאכול. ותעמדי בזה (אל דאגה, היא תלמד כל כך מהר ולא תרעב...)

בהצלחה

 

[רוני ודי]

לא לתת לה לקבוע

אלא להכין ארוחה לכולם ולהסביר לה שזה מה שאוכלים
כמובן שזה בתנאי שיש בארוחה דברים שהיא אוכלת
לשבת כולם ביחד לאכול לפחות חלק מהארוחות
להסביר לה שלא זורקים אוכל

 

[doril]

2 הערות קטנות .....

- זה שהיא "רזונת" כמו שאמרת , אין צורך להרגיש אשמה או להתיחס לכך כבעיה.
מניח שהיא אוכלת מספיק עבור צרכי הגוף , ועדיף שכך. עדיף שהיא "שומעת" לגוף ולא דוחסת סתם כדי לרצות.
אפשר לראות זאת בבדיקות דם פשוטות ולהרגע.
- תחשבי האם מה שהיא עושה (מתזזת אותך) , אינו צורך בהתיחסות והיא קלטה שרק צורך באוכל גורם לך להיות איתה.
לא ברור לי אם היא ילדה אחת מתוך כמה.
כמו שכתבו כבר כאן ,לא חייבים בכל רגע להענות לבקשה לאוכל. אפשר לעשות צלחת פירות/ירקות שמחכה לה לקחת אם
בא לה. (כחטיף עד לארוחה מסודרת).

 

[doril]

ועוד משהו קטן....

- לגבי ה"כאב בטן" , כדאי לקטוע נושא זה כבר עכשיו כשהוא קטן.
אני בעד לומר שאם כואבת הבטן אז אי אפשר לאכול.
(היא כבר תנסה למצוא משהו אחר)

 

[yael avisar]

אנחנו נחשבים קשוחים למדי עם האוכל, אבל זה

עובד לנו די טוב. יש סביבנו ילדים (במשפחה) שאוכלים רק "זה" או "זה" (אני מניחה שהבנתם למה התכוונתי...

). אנחנו מכינים ארוחה מקובלת על כולם (פחות או יותר - הרי לא יתכן שכולם יאהבו הכל. כשיש צלי בשר, למשל, הילדים מאד מאוכזבים, אבל אני החלטתי שמדי פעם מותר להגיש משהו שאוהבים פחות, ומספיק לי להכין מנה אחת לכולם

). אם לא אוכלים את המנה (נאמר, העוף או בשר - לא התוספת, על זה לא אכפת לי שידלגו..

) אז לא אוכלים שום דבר אחר. גם לא את הארוחה הבאה. זה מפני שעל ילדינו תמיד חביבה יותר החביתה או פשטידה של ארוחת ערב, מאשר הבשר של הצהריים, וחשוב לי שיגמרו אותו. אבל בכל אופן תמיד באים לאכול אותו הרבה קודם, כשרוצים תפוח או משהו כזה אחה"צ. ואגב, זה לא קורה הרבה. הם פשוט כבר יודעים (בני 6,8,10) שאת האוכל אוכלים וזהו.

כמובן, כל משפחה צריכה להחליט מה טוב בשבילה, וכל האמור לעיל יוצא מנקודת הנחה שאין בעיה אורגנית שקשורה בכאב הבטן שהזכרת, או רזון לא בריא שאולי מצדיק התיחסות שונה. כל עוד כולם בריאים, לדעתי לא צריך לשרת אף אחד באופן מיוחד וגם לא לזרוק אוכל. אחרי זמן מה אמורים לדעת מה גודל מנה ראוי ומשביע.
בכל מקרה, בהצלחה לך, ומקווה שתמצאי את דרך המלך.