אשמח לעצה....
לאחרונה נכנסתי לקשר רע... מה זה רע? רע בקטע שפוגע ולא בריא לשום צד... אבל נהניתי מהקשר הזה.. אולי גם נהניתי קצת מהכאב מהאנדרנלין או לא יודעת ממה בכל אופן זה הגיע למצב שהקשר הזה פוגע בי כל כך אבל הוא קצת כמו סמים, כלומר קיימת הנאה רגעית למרות שבתודעה אני יודעת שהוא מזיק ושבכלל אני לא צריכה להימצא שם עכשיו אני ממש "בתוכו" כלומר קשה לי "להיגמל" בוקר אחד אני חייבת את המנה היומית שלי אז עשיתי עם עצמי חושבים ואמרתי לעצמי "יאללה אביה מה את צריכה כזה דבר? את יפה חכמה וכל הבלה בלה אז למה לך להישאר במקום הזה?" הקטע הוא שממש קשה לי להפסיק את המעגל הזה... וגם אם אני אפסיק מי מבטיח לי שיהיה יותר טוב? אף אחד! זה בדיוק כמו נרקומן שכשהוא מפסיק עם הסם באמת בהתחלה זה כואב ורע ואז לאט לאט הגוף מתרגל וכך גם הנפש... אבל לפתע הוא חש שהחיים הם חיים ללא תכלית.... כלומר הוא מזהה את עצמו ללא הסם.. והחיים הופכים מונוטוניים אני מדעיפה לחיות עם כאב מאשר "לא לחיות" כי ברגע שאני אפסיק את הקשר לא יהיה "דלק" אוופ אני מקווה שהצלחתי לנסח את עצמי כמו שצריך בשביל שתוכלו להבין מעט מה עובר עליי
לאחרונה נכנסתי לקשר רע... מה זה רע? רע בקטע שפוגע ולא בריא לשום צד... אבל נהניתי מהקשר הזה.. אולי גם נהניתי קצת מהכאב מהאנדרנלין או לא יודעת ממה בכל אופן זה הגיע למצב שהקשר הזה פוגע בי כל כך אבל הוא קצת כמו סמים, כלומר קיימת הנאה רגעית למרות שבתודעה אני יודעת שהוא מזיק ושבכלל אני לא צריכה להימצא שם עכשיו אני ממש "בתוכו" כלומר קשה לי "להיגמל" בוקר אחד אני חייבת את המנה היומית שלי אז עשיתי עם עצמי חושבים ואמרתי לעצמי "יאללה אביה מה את צריכה כזה דבר? את יפה חכמה וכל הבלה בלה אז למה לך להישאר במקום הזה?" הקטע הוא שממש קשה לי להפסיק את המעגל הזה... וגם אם אני אפסיק מי מבטיח לי שיהיה יותר טוב? אף אחד! זה בדיוק כמו נרקומן שכשהוא מפסיק עם הסם באמת בהתחלה זה כואב ורע ואז לאט לאט הגוף מתרגל וכך גם הנפש... אבל לפתע הוא חש שהחיים הם חיים ללא תכלית.... כלומר הוא מזהה את עצמו ללא הסם.. והחיים הופכים מונוטוניים אני מדעיפה לחיות עם כאב מאשר "לא לחיות" כי ברגע שאני אפסיק את הקשר לא יהיה "דלק" אוופ אני מקווה שהצלחתי לנסח את עצמי כמו שצריך בשביל שתוכלו להבין מעט מה עובר עליי
