אשמח לעצה
שלום, אנסה בקצרה לתמצת סיפור ארוך.. אני, אשה לסבית שחיה עם בת זוגה כבר יותר משלוש שנים. הבעיה היא עם הוריה של בת זוגתי.היא יצאה מן הארון להוריה באופן מובהק רק מלפני 4 חודשים. שתינו נושקות לגיל ה 30. וברור כי הוריה חשו בענין זה כבר מגיל ההתבגרות . בכל מקרה זה לא הענין. אני גם מכירה את התהליך שצריכים ההורים לעבור, קראתי את הספר, ועוד דברים על היציאה מן הארון של ההורים. הזמן שזה לוקח וכד'. הענין הוא שאמה של בת זוגתי משתמשת בסדרת מניפולציות קשות אם יורשה לי לומר, ויחד עם זה לוקחת את זה קשה ביותר. בריאותה נפגעת, היא סובלת מסימפטומים פסיכוסומטיים, ויש חשש אמיתי לבריאותה. המשפחה לוחצת על אשתי לשקר ולומר שנפרדה ממני, עזבה את העולם, בכדי שדברים ישובו כאילו למה שהיה בעבר. שהיה אבל לא דיברו. מרחק. שקר לי תמיד נראה כדבר הלא מועדף, וזמן, זמן זמן כי אין מה לעשות. עם זאת, ברור כי כאשר בריאותה של האם, בין אם זה באמת ובין אם זה מניפולציה לא אשתי ולא אף אחד היה רוצה לקחת על זה אחריות לכל החיים. הם כמעט לא מדברים בטלפון, ועוברים שבועות ללא תקשורת. כשהיתה שיחה, אז היה גם בכי רב מצד האם. לתחושתי גם אם לא מצהירים על זה אשתה מתחילה להיות מנודה ממשפחתה, ובעיקר מבית הוריה. זה קשה. האם לא מוכנה לקבל שום עזרה, לא תהל"ה, לא פסיכולוג , כלום. שאר חברי המשפחה די מקבלים אבל מאוד אמביוולנטים. הענין מכניס באופן צפוי למצוקה את האשה שלי כמו גם אותי, ואת הזוגיות שלנו. היא לא יודעת שאני כותבת כאן, ודי בטוחה שלא תאהב את הרעיון. העזרה היא בשני מישורים: האחד עם ההורים, מה ואיך כדאי לנהוג? להתקשר או לא? איך מתנהגים עם איום בריאותי שכזה? ומשהו בשבילי, שמרגישה שהזוגיות שלנו קורסת, על אף שיש אהבה חזקה. עצה איך ניתן ביחד לעבור את זה, מה עלי, כאשה שלה, שהמקום הוא עדין, משום שהתהליך שהיא צריכה לעבור הוא עם המשפחה שלה ולא קשור אלי, ועם זאת, אני היום המשפחה שלה..
שלום, אנסה בקצרה לתמצת סיפור ארוך.. אני, אשה לסבית שחיה עם בת זוגה כבר יותר משלוש שנים. הבעיה היא עם הוריה של בת זוגתי.היא יצאה מן הארון להוריה באופן מובהק רק מלפני 4 חודשים. שתינו נושקות לגיל ה 30. וברור כי הוריה חשו בענין זה כבר מגיל ההתבגרות . בכל מקרה זה לא הענין. אני גם מכירה את התהליך שצריכים ההורים לעבור, קראתי את הספר, ועוד דברים על היציאה מן הארון של ההורים. הזמן שזה לוקח וכד'. הענין הוא שאמה של בת זוגתי משתמשת בסדרת מניפולציות קשות אם יורשה לי לומר, ויחד עם זה לוקחת את זה קשה ביותר. בריאותה נפגעת, היא סובלת מסימפטומים פסיכוסומטיים, ויש חשש אמיתי לבריאותה. המשפחה לוחצת על אשתי לשקר ולומר שנפרדה ממני, עזבה את העולם, בכדי שדברים ישובו כאילו למה שהיה בעבר. שהיה אבל לא דיברו. מרחק. שקר לי תמיד נראה כדבר הלא מועדף, וזמן, זמן זמן כי אין מה לעשות. עם זאת, ברור כי כאשר בריאותה של האם, בין אם זה באמת ובין אם זה מניפולציה לא אשתי ולא אף אחד היה רוצה לקחת על זה אחריות לכל החיים. הם כמעט לא מדברים בטלפון, ועוברים שבועות ללא תקשורת. כשהיתה שיחה, אז היה גם בכי רב מצד האם. לתחושתי גם אם לא מצהירים על זה אשתה מתחילה להיות מנודה ממשפחתה, ובעיקר מבית הוריה. זה קשה. האם לא מוכנה לקבל שום עזרה, לא תהל"ה, לא פסיכולוג , כלום. שאר חברי המשפחה די מקבלים אבל מאוד אמביוולנטים. הענין מכניס באופן צפוי למצוקה את האשה שלי כמו גם אותי, ואת הזוגיות שלנו. היא לא יודעת שאני כותבת כאן, ודי בטוחה שלא תאהב את הרעיון. העזרה היא בשני מישורים: האחד עם ההורים, מה ואיך כדאי לנהוג? להתקשר או לא? איך מתנהגים עם איום בריאותי שכזה? ומשהו בשבילי, שמרגישה שהזוגיות שלנו קורסת, על אף שיש אהבה חזקה. עצה איך ניתן ביחד לעבור את זה, מה עלי, כאשה שלה, שהמקום הוא עדין, משום שהתהליך שהיא צריכה לעבור הוא עם המשפחה שלה ולא קשור אלי, ועם זאת, אני היום המשפחה שלה..
