אשמח לעצה
שלום רב,
אני בת 30 עם תואר ראשון במדעי ההתנהגות. סיימתי לפני כ 5 שנים ומאז התנסיתי בכל מיני עבודות אך לא הצלחתי להתברג לתחום כלשהו..
עבדתי בתחום של משאבי אנוש אך לא אהבתי את העבודה. עבדתי באדמיניסטרציה אך חשתי שיעמום לא מיציתי את היכולות שלי.
במקביל למדתי לימודי תעודה של תחום ספורט כלשהו. עוסקת בו באופן חלקי ובשאר הזמן עובדת בתחום ההוראה( ללא תעודה) בעיקר עם הגיל הרך
לא ממש מוצאת עניין עם הגיל הרך מבחינה אינטלקטואלית. בנוסף, אני לא " אוהבת" ילדים כלומר: אני לא שונאת אותם כמובן אבל לא מתחברת לגילאים הקטנים.
מאוד הייתי רוצה לפתח קריירה אבל לא יודעת כל כך במה
ההתלבטויות שלי הן:
הוראה- ללמד תנך אולי בתיכון. אני אוהבת תנך יש לכך צורך בהפעלת החשיבה. אני אוהבת ללמד. הבעיה שאני מפחדת מבעיות משמעת מהתלמידים ושאתאכזב ממערכת החינוך ושאולי זה לא יתאים לי.( לאור הנייון עם הגיל הרך)
בנוסף, אני לא מאוד אסרטיבית ומוחצנת וחוששת קצת מהאינטרקציה עם ההורים והתלמידים.( יותר אוהבת קבוצות קטנות יותר).
עו"ס- חשבתי עך כך כי תמיד הייתי בחורה עם אינטליגנציה רגישית גבוהה( אני חושבת לפחות) ויש לי הבנה לנפש האדם שוב. וחשבתי על תחום אולי טיפולי פרטני, משפחתי או זוגי. אבל הפחד שלי שוב שאני אתאכזב מהתחום לא כל כך מושך אותי לעבוד בפנימייות ובמשרד הרווחה. ואולי העובדה שאני לא אוהבת אדמיניסטרציה( כמו בכח אדם) תקשה עליי לאהוב את המקצוע. גם חברות כח אדם סיעודיות זה לא מה שאני מחפשת.
פיזיותרפיה- חשבתי על כך בגלל תחום הספורט שלמדתי ואני עוסקת בו במשרה חלקית. הלכתי גם לצפייה בעבודה של פיזיו' בבית חולים וכשהייתי שם זה נראה לי מעניין. אבל אחרי כמה זמן שוב התחלתי לפקפק ולשאול את עצמי אם זה באמת מה שאני רוצה... וכאלה שאלות. בנוסף, קצת מפחדת מאורך הלימודים. וגם כשאני קוראת שאלות בפורום אני מרגישה שזה לא מושך אותי המלל. למשל נקע בקרסול וכו' אבל כשאני מאמנת זה די מהנה אבל מצד שני חסר לי הגירוי האינטלקטואלי.
בקיצור נשמע כמו אדם מבולבל ומלא חששות( חוששת לעשות טעות כמו בתואר הראשון).
יש למישהו איזה עצה, ניסיון דומה?
תודה רבה
שלום רב,
אני בת 30 עם תואר ראשון במדעי ההתנהגות. סיימתי לפני כ 5 שנים ומאז התנסיתי בכל מיני עבודות אך לא הצלחתי להתברג לתחום כלשהו..
עבדתי בתחום של משאבי אנוש אך לא אהבתי את העבודה. עבדתי באדמיניסטרציה אך חשתי שיעמום לא מיציתי את היכולות שלי.
במקביל למדתי לימודי תעודה של תחום ספורט כלשהו. עוסקת בו באופן חלקי ובשאר הזמן עובדת בתחום ההוראה( ללא תעודה) בעיקר עם הגיל הרך
לא ממש מוצאת עניין עם הגיל הרך מבחינה אינטלקטואלית. בנוסף, אני לא " אוהבת" ילדים כלומר: אני לא שונאת אותם כמובן אבל לא מתחברת לגילאים הקטנים.
מאוד הייתי רוצה לפתח קריירה אבל לא יודעת כל כך במה
ההתלבטויות שלי הן:
הוראה- ללמד תנך אולי בתיכון. אני אוהבת תנך יש לכך צורך בהפעלת החשיבה. אני אוהבת ללמד. הבעיה שאני מפחדת מבעיות משמעת מהתלמידים ושאתאכזב ממערכת החינוך ושאולי זה לא יתאים לי.( לאור הנייון עם הגיל הרך)
בנוסף, אני לא מאוד אסרטיבית ומוחצנת וחוששת קצת מהאינטרקציה עם ההורים והתלמידים.( יותר אוהבת קבוצות קטנות יותר).
עו"ס- חשבתי עך כך כי תמיד הייתי בחורה עם אינטליגנציה רגישית גבוהה( אני חושבת לפחות) ויש לי הבנה לנפש האדם שוב. וחשבתי על תחום אולי טיפולי פרטני, משפחתי או זוגי. אבל הפחד שלי שוב שאני אתאכזב מהתחום לא כל כך מושך אותי לעבוד בפנימייות ובמשרד הרווחה. ואולי העובדה שאני לא אוהבת אדמיניסטרציה( כמו בכח אדם) תקשה עליי לאהוב את המקצוע. גם חברות כח אדם סיעודיות זה לא מה שאני מחפשת.
פיזיותרפיה- חשבתי על כך בגלל תחום הספורט שלמדתי ואני עוסקת בו במשרה חלקית. הלכתי גם לצפייה בעבודה של פיזיו' בבית חולים וכשהייתי שם זה נראה לי מעניין. אבל אחרי כמה זמן שוב התחלתי לפקפק ולשאול את עצמי אם זה באמת מה שאני רוצה... וכאלה שאלות. בנוסף, קצת מפחדת מאורך הלימודים. וגם כשאני קוראת שאלות בפורום אני מרגישה שזה לא מושך אותי המלל. למשל נקע בקרסול וכו' אבל כשאני מאמנת זה די מהנה אבל מצד שני חסר לי הגירוי האינטלקטואלי.
בקיצור נשמע כמו אדם מבולבל ומלא חששות( חוששת לעשות טעות כמו בתואר הראשון).
יש למישהו איזה עצה, ניסיון דומה?
תודה רבה
