nikegirl83
New member
אשמח לעצה
היי חברים, יש מקום שבו החרדה אצלי תופסת מקום דיי דומיננטי בחיי, וזה בכל הקשור לנושא העבודה. פה זה פוגע בי ברמה שלי אישית הכי כואבת, כי לדעתי היא הבסיס להכל ואני אסביר את כוונתי. אני חושבת אישית שהדרך להתגבר ולהתמודד מול ואפילו להביס את החרדה היא עמידה מולו וסובלנות בתהליך, ז"א התמודדות מול הפחד על אף הפחד לצאת להתנסות , מה שהנחה אותי תמיד זה שמוטב להכשל מאשר לא לנסות בכלל. היום השתפרתי בהרבה בחינות במובן הזה אבל עדיין...הנה אני אשתף במשהו טרי. אני עובדת בעקרון בגני ילדים כמטפלת, אני מתה לעשות שינוי מהותי ומקצועי לא ברמה של "לעשות קריירה" אפילו אלא לעבוד במקום אחר שייתן לי יותר סיפוק אישי, חברה, אלך לבושה יפה ואחזור נקייה. לפני חודש עזבתי את מקום עבודתי מזה שנתיים של מטפלת בגן. שבועיים הייתי מחוסרת עבודה ניסיתי בכל מיני למשל בבית קפה...ואוו פתאום החרדה הישנה "זו שהייתה לי" חזרה הרגשתי תקיעות חסימות לדבר, ריחוף, רצון לברוח וכך עשיתי..... הקטע שבתפקיד שממול שאחת שבאה לבית קפה אין לי בעיה לדבר וגם לצחוק לרקוד ולהתערבב עם הסביבה.הקושי נובע מהחוסר ידע שלי את התפקיד עדיין אל מול הסביבה החדשה. כלומר אם הייתי לצורך העניין יודעת להרים מגש, לדעת את התפריט טוב ואת המחשב אז ההתמודדות אל מול הייתה פחות קשה. כלומר: הקושי ההתחלתי שיש לכולם מעבודה חדשה אצלי הוא בעוצמות שאני כאילו לא יכולה להתמודד - ובורחת.וכך ברחתי מהבית קפה על היום ההתלמדות הראשון, טענתי לכולם שזה לא בשבילי למרות שידעתי את הקושי האמיתי שקשה לי להסביר לאחרים מה זה כי אני בעצמי לא מבינהלמה זה קורה לי. מפה לשם התקבלתי לגן פה לא רחוק אבל אתחיל עוד שבועיים, בנתיים אני בבית וככה חושבת עם עצמי שואלה אני בת 28 ושוב ללכת "להתחבא" מאחורי הילדים, כי אני לא חובבת ילדים ידועה. זה עבודה שנוחה לי ומוכרת "שטח כבוש" לכן הרמת החרדה שלי נמוכה, כי שוב ברגע שאני יודעת את העבודה אני דיי בסדר מתחילה ברמת חרדה רגילה לכל אדם. התקשרו אליי מחברת תקשורת הוט לנסות להתמודד על משרה של מתאמת טכנאים, דחיתי אותם מאותם סיבות של לחץ ופחד גם מהראיון והסימולציות וכל בית ההארחה אבל הבוקר קמתי בתחושה של...יש לי שבועיים אולי כדאי שאנצלם כדי לטפל בבעיה אחת ולתמיד ולמצוא עבודה שתקדם אותי בחיים, במיוחד מהבחינה האישית של הביטחון האישי והחברה.בעיקר הביטחון האישי. כי ברגע שאהיה בעבודה המסוימת ייתכן שאכיר בנות בגילי ואולי יהיה לי נחמד ואני אצא כל יום אראה אנשים והמצב הנפשי שלי יהיה טוב סוף סוף. השאלה שלי היא: האם כדאי ללכת לנסות להתמודד על המשרה בהוט, או בכלל לחפש משרה אחרת שתתאים לי...כמו מזכירה פקידה , ובכך לוותר על העבודה "הבטוחה" שמחכה לי בגן? תודה מראש
היי חברים, יש מקום שבו החרדה אצלי תופסת מקום דיי דומיננטי בחיי, וזה בכל הקשור לנושא העבודה. פה זה פוגע בי ברמה שלי אישית הכי כואבת, כי לדעתי היא הבסיס להכל ואני אסביר את כוונתי. אני חושבת אישית שהדרך להתגבר ולהתמודד מול ואפילו להביס את החרדה היא עמידה מולו וסובלנות בתהליך, ז"א התמודדות מול הפחד על אף הפחד לצאת להתנסות , מה שהנחה אותי תמיד זה שמוטב להכשל מאשר לא לנסות בכלל. היום השתפרתי בהרבה בחינות במובן הזה אבל עדיין...הנה אני אשתף במשהו טרי. אני עובדת בעקרון בגני ילדים כמטפלת, אני מתה לעשות שינוי מהותי ומקצועי לא ברמה של "לעשות קריירה" אפילו אלא לעבוד במקום אחר שייתן לי יותר סיפוק אישי, חברה, אלך לבושה יפה ואחזור נקייה. לפני חודש עזבתי את מקום עבודתי מזה שנתיים של מטפלת בגן. שבועיים הייתי מחוסרת עבודה ניסיתי בכל מיני למשל בבית קפה...ואוו פתאום החרדה הישנה "זו שהייתה לי" חזרה הרגשתי תקיעות חסימות לדבר, ריחוף, רצון לברוח וכך עשיתי..... הקטע שבתפקיד שממול שאחת שבאה לבית קפה אין לי בעיה לדבר וגם לצחוק לרקוד ולהתערבב עם הסביבה.הקושי נובע מהחוסר ידע שלי את התפקיד עדיין אל מול הסביבה החדשה. כלומר אם הייתי לצורך העניין יודעת להרים מגש, לדעת את התפריט טוב ואת המחשב אז ההתמודדות אל מול הייתה פחות קשה. כלומר: הקושי ההתחלתי שיש לכולם מעבודה חדשה אצלי הוא בעוצמות שאני כאילו לא יכולה להתמודד - ובורחת.וכך ברחתי מהבית קפה על היום ההתלמדות הראשון, טענתי לכולם שזה לא בשבילי למרות שידעתי את הקושי האמיתי שקשה לי להסביר לאחרים מה זה כי אני בעצמי לא מבינהלמה זה קורה לי. מפה לשם התקבלתי לגן פה לא רחוק אבל אתחיל עוד שבועיים, בנתיים אני בבית וככה חושבת עם עצמי שואלה אני בת 28 ושוב ללכת "להתחבא" מאחורי הילדים, כי אני לא חובבת ילדים ידועה. זה עבודה שנוחה לי ומוכרת "שטח כבוש" לכן הרמת החרדה שלי נמוכה, כי שוב ברגע שאני יודעת את העבודה אני דיי בסדר מתחילה ברמת חרדה רגילה לכל אדם. התקשרו אליי מחברת תקשורת הוט לנסות להתמודד על משרה של מתאמת טכנאים, דחיתי אותם מאותם סיבות של לחץ ופחד גם מהראיון והסימולציות וכל בית ההארחה אבל הבוקר קמתי בתחושה של...יש לי שבועיים אולי כדאי שאנצלם כדי לטפל בבעיה אחת ולתמיד ולמצוא עבודה שתקדם אותי בחיים, במיוחד מהבחינה האישית של הביטחון האישי והחברה.בעיקר הביטחון האישי. כי ברגע שאהיה בעבודה המסוימת ייתכן שאכיר בנות בגילי ואולי יהיה לי נחמד ואני אצא כל יום אראה אנשים והמצב הנפשי שלי יהיה טוב סוף סוף. השאלה שלי היא: האם כדאי ללכת לנסות להתמודד על המשרה בהוט, או בכלל לחפש משרה אחרת שתתאים לי...כמו מזכירה פקידה , ובכך לוותר על העבודה "הבטוחה" שמחכה לי בגן? תודה מראש