אשמח לעזרתכם

[חדשדשהפה]

אשמח לעזרתכם

שלום לכולם. כמו שאתם רואים משם המשתמש אני לגמרי חדשדשה פה ומקווה שהגעתי למקום הנכון...
יש לי בן מחונן בכתה י"א, הלומד בתיכון רגיל במגמות פיסיקה וביולוגיה. מטבע הדברים, עד כה תמיד היו לו ציונים מעולים, בלי שהיה צריך בכלל להשקיע בלימודים. אתמול קיבל את תעודת מחצית א' והממוצע היה מאד גבוה, מלבד מקצוע המתמטיקה (5 יחידות), בו קיבל 64... המורה שלו השנה חדשה והוא מאד לחוץ ממנה ומדווח על "בלאקאאוט" במבחנים אצלה. העניין בגללו אני פונה פה בפורום הוא לא הציון, אלא החשש/בושה שלו להראות את התעודה לאבא שלו. ניסיתי להסביר שהציון ממש לא משמעותי וודאי לא ישנה את הדיעה שלנו עליו, אבל עד כה הוא דוחה את השיחה עם האבא. אשמח מאד אם למישהו יש תובנות והצעות בנושא... ושיהיה סופ"ש נפלא לכולם!

 

[עוד אלה]

מורה פרטי!

 

[אור2221]

למה הוא צריך לספר לו?

יש איזה טקס של להראות את הציונים לאבא? קשה לו? אז תספרי לאבא את, ותשלחי אותו שיתן לבן חיבוק.

 

[ירח כחול 13]

חבל מאוד גם "שלא בגלל הציון"

אם הילד עושה 5 יחידות בגרות והוא ב"א סימן שהוא ניגש עוד 4 חודשים לבגרות (אם אינני טועה)
בגרות בחודש מאי.
הציון הפנימי של ביה"ס יהיה חלק מציון הבגרות הסופי.
ואם הוא מחונן מדוע לא לומד עם המחוננים?
אם תצטרכי המלצה על מורה פרטי אוכל להשאיר לך בפרטי
הוא אחד הטובים בארץ.

 

[zivabrs]

יוזמה מצד ההורה

ברוכה הבאה חדשדשהפה,
ראשית, ברכות על התעודה היפה של בנך, כל הכבוד לו !
באשר לשאלתך, אחד המאפיינים של ילדים מחוננים הינה פרפקציוניזם ורף ציפיות גבוהה מאוד מעצמם. אם אנו כמבוגרים מתרשמים מהישגיו הגבוהים של בנך, כל שהוא רואה בתעודה הוא הציון במתמטיקה, הצובע אותה בחווייתו באור אחר לגמרי.
נשאלת השאלה מדוע הרגיש בנוח לשתף אותך ולהציג בפניך את התעודה, בעוד שהוא מסרב לעשות כן עם אביו ? האם אביו נוטה יותר למתוח ביקורת בשיח שלו ? שם דגש רב יותר על נקודות לשיפור ? מייחס משמעות רבה יותר למדעים מדויקים ממקצועות אחרים ?
אנו כהורים אמורים לפלס את הדרך ולא ההיפך משמע, אביו, שמן הסתם מיודע לקבלת התעודה, אמור ליזום פנייה מתעניינת אל בניכם, לדוגמה לומר לו- אם אני לא טועה, זו תקופת חלוקת התעודות, לא כך ? אני מסוקרן לראות אותה, שכל שאני יודע הוא שבמהלך הסמסטר עשית את כל שביכולותיך והשקעת מאמצים רבים ולא משנה מה אני תמיד גאה בך.
הקושי של בנך לשתף את אביו בהישגיו, שהם פרי עמלו, מעיד על כך שבנך פועל מתוך ביקורת עצמית גבוהה, כך שאין מקום להוסיף עליו, אלא לשים דגש על מאמציו, נכונותו להשתפר והישגיו היפים. לתמוך בו ולהזכיר לו שיש לו סמסטר נוסף להשתפר ובמידה והוא רוצה בכך אתם תספקו לו את העזרה שהוא זקוק לה, בין אם מורה פרטי ובין אם תגבור בבית הספר.
יש לכם במה להתגאות!!
זיוה ברוש
יועצת ופסיכותרפיסטית.

 

[הייתיאביבקיץ]

והאבא לא שואל?

האבא לא יודע שחילקו תעודות? לא מבקש לראות?

מאד מצער המצב, ולא כלכך מובן לי. הבעיה לא רק האב. גם אלייך הבן פנה רק אחרי שכבר הידרדר ל64. למה לא שיתף אותך קודם בקשיים שיש לו?


קצת קשה לענות למישהו שאנחנו לא יודעים על משפחתה שום דבר, חוץ מהמעט שכתבת בהודעה הזאת

אבל משהו שאפשר, זה שאת והבן תיגשו לאבא לא רק עם הבעיה (התעודה) אלא גם עם הפתרון.

למשל - "נראה שיוסי ממש לא מסתדר עם המורה החדשה. קבענו שהחל משבוע הבא הוא הולך למורה פרטי".

 

[mikilk]

מעבר לתשובות הנפלאות שקיבלת

יכולה לספר מנסיוני.
הבן שלי (האמצעי, כעת גם השני) לא היה חרוץ. לא השקיע במאום ולא היה אכפת לו מהציונים בבית הספר למעט אותם מקצועות שמאוד עניינו אותו.
בכיתה ט' י' המצב היה די קטסטרופלי והיחסים בין בעלי לבינו היו קשים.
בשלב מסויים תפסתיאת בעלי לשיחה ודברנו על כך שעם נושא הציונים הילד יצטרך להתמודד, בעוד שיחסים לא טובים נשארים כשריטה לכל החיים וחבל, זה לא שווה!
מאז הכל מעולה - הם הפכו להיות חברים טובים מאוד.
השאלה היא אם תחושת הילד מוצדקת או שזה עניין שלו עם עצמו בעקבות הפרפקציוניזם הידוע של המחונן המתבגר.
קיבלת כאן תשובות מעניינות, נשמח לשמוע איך העניין נסגר.

 

[חדש36]

כל כך צודקת ...

לסגל דפוסי למידה ובכלל המחוייבות שלהם ללמידה הם חשובים ... אך יחסי הורה/ילד מאוזנים חשובים יותר ...

 

[חדשדשהפה]

תודה!!!

תודה רבה לכל העונים! זו פעם ראשונה שאני מפנה שאלה בפורום כזה, ומרגש לראות את הנכונות לעזור ולשתף, ולקרוא את התשובות והעצות. מהתשובות אני מבינה שלא פירטתי מספיק וכנראה שלא מיקדתי את הבעיה, וכתוצאה מכך חלק מהתשובות התבססו על הנחות לא מדוייקות, ולכן אנסה לתקן... "יוסי" כאמור בכתה י"א, ילד מקסים, רגיש וחכם. עד לשנה זו קיבל ציונים מצויינים בלי צורך ללמוד, והשנה נראית "נפילה" רצינית במתמטיקה, בעיקר עקב הלחץ בזמן המבחנים. אנחנו מודעים לציונים הנמוכים כבר לאורך זמן, אבל המוטו היה: "הציונים פחות חשובים. יותר חשוב שאתה לומד ומבין את החומר". לפני כחודש, כאשר ראינו שזה משפיע מאד על "יוסי", פעלנו בשני כיוונים: האחד - חזרנו לפסיכולוגית איתה עבד בעבר בשיטת "ביופידבק", ע"מ לתת לו כוחות, והשניה - מפגשים אצל מורה פרטית מצויינת. המורה ראתה שהוא אכן שולט בחומר הנלמד בכתה, אבל בהחלטה משותפת היא ממשיכה להתקדם איתו בחומר ע"מ שירגיש יותר בטוח בעצמו. דרך אגב, במבחנים האחרונים (שלא נכנסו לציון בתעודה) נראה שיפור משמעותי בציונים (היום, לדוגמא, קיבל 97), והמורה אמרה שאם ימשיך כך - היא לא תתחשב בציונים הנמוכים... אביו של "יוסי" לא שוחח איתו עדיין על התעודה, מהסיבה הפשוטה שהוא כרגע בכנס בחו"ל וביקשתי ממנו שיחכה עם זה עד שיחזור... אני מקבלת בחום את הצעתה של אור לספר לאבא בעצמי, וברור לי שמשם לחיבוק אבא-בן הדרך תהיה קצרה... ולסיום, אני לגמרי מסכימה עם זיוה: "בהחלט יש לנו במה להתגאות!" אז שוב תודה לכולם והמשך שבוע נפלא.

 

[הייתיאביבקיץ]

אז המצב מצויין. יש ליוסי מה להגיד לאבא.

אולי אפילו לפני שיראה את התעודה, לספר לו על ה97 במבחן האחרון.

או - וזה הסגנון של הבת שלי לספר "חדשות רעות" - לתת התעודה תוך אמירת "איזה בעסה, ה97 במבחן האחרון לא נכנס לתעודה".
תמיד כשהיא מספרת משהו רע, היא זוכרת להזכיר איזו הצלחה.

 

[ירח כחול 13]

בקשר לביופידבק

האם ראיתם תוצאות ממש משמעותיות משיטת טיפול זו
ואם כן לאחר כמה טיפולים וכל כמה זמן טיפול.
תודה.