אשמח לעזרה...
אז הכרתי מישהו ממש חמוד, אנחנו מדברים המון והתחלתי לפתח כלפיו רגשות וגם הוא טוען שהוא מרגיש אותו דבר כלפיי. בהמשך גיליתי שיש לו OCD, הוא טוען שהיא ברמה קשה, שהוא הולך לפסיכיאטר ולוקח תרופות. כמובן שאני לא אשפוט אותו בגלל הבעיה הזו אבל עדיין חשבתי אולי לנסות להיות בקשר איתו וגם הוא רצה. בהתחלה הייתי די מבולבלת, כי מצד אחד הוא אמר שהוא מעוניין להיות בקשר איתי ומצד שני הייתי מרגישה שהוא לא כל כך רוצה. בהמשך קבענו להפגש כי אנחנו לא מאותו העיר, קבענו שהוא יבוא אליי. זה היה יומיים לפני הפגישה, לפני זה התעצבנתי על איזה משהו ודיברנו על זה והוא אמר לי שהוא לא מעוניין בדרמות ולאחר מכן אמר שהוא לא מעוניין שניפגש (אני עדיין לא בטוחה למה), הוא התחיל להגיד שעדיף שלא נהיה בקשר , שאני לא אצטרך לסבול מהבעיות שלו ושהוא מפחד ששנינו ניפגע בעתיד. אני לא רוצה להכריח אותו אבל אמרתי לו שעדיף לו שניפגש ושנכיר את אחד השני יותר לעומק ואז נחליט לאן לקחת את זה, הוא הבין ואחרי כמה דקות שוב פעם העדיף שנישאר רק ידידים. אני מאוד רוצה לפגוש אותו ולהיות איתו בקשר אך אני לא יכולה להכריח אותו אבל מצד שני אני מרגישה שהוא מוותר לעצמו ולא נלחם, הוא טען שהוא כבר מקבל את עצמו כפי שהוא ושהמצב הזה לא ישתנה לעולם... אפילו הפסיכיאטר, אמא וחברים שלו מליצו לו לנסות והוא לא מוכן להקשיב להם. אני ממש אשמח לעזרה בכדי לדעת מה לעשות בהמשך, אני ממש מבולבלת ומאוד אוהבת אותו. אכפת לי ממנו המון וקשה לי לשמוע אותו מוותר ככה לעצמו.
אז הכרתי מישהו ממש חמוד, אנחנו מדברים המון והתחלתי לפתח כלפיו רגשות וגם הוא טוען שהוא מרגיש אותו דבר כלפיי. בהמשך גיליתי שיש לו OCD, הוא טוען שהיא ברמה קשה, שהוא הולך לפסיכיאטר ולוקח תרופות. כמובן שאני לא אשפוט אותו בגלל הבעיה הזו אבל עדיין חשבתי אולי לנסות להיות בקשר איתו וגם הוא רצה. בהתחלה הייתי די מבולבלת, כי מצד אחד הוא אמר שהוא מעוניין להיות בקשר איתי ומצד שני הייתי מרגישה שהוא לא כל כך רוצה. בהמשך קבענו להפגש כי אנחנו לא מאותו העיר, קבענו שהוא יבוא אליי. זה היה יומיים לפני הפגישה, לפני זה התעצבנתי על איזה משהו ודיברנו על זה והוא אמר לי שהוא לא מעוניין בדרמות ולאחר מכן אמר שהוא לא מעוניין שניפגש (אני עדיין לא בטוחה למה), הוא התחיל להגיד שעדיף שלא נהיה בקשר , שאני לא אצטרך לסבול מהבעיות שלו ושהוא מפחד ששנינו ניפגע בעתיד. אני לא רוצה להכריח אותו אבל אמרתי לו שעדיף לו שניפגש ושנכיר את אחד השני יותר לעומק ואז נחליט לאן לקחת את זה, הוא הבין ואחרי כמה דקות שוב פעם העדיף שנישאר רק ידידים. אני מאוד רוצה לפגוש אותו ולהיות איתו בקשר אך אני לא יכולה להכריח אותו אבל מצד שני אני מרגישה שהוא מוותר לעצמו ולא נלחם, הוא טען שהוא כבר מקבל את עצמו כפי שהוא ושהמצב הזה לא ישתנה לעולם... אפילו הפסיכיאטר, אמא וחברים שלו מליצו לו לנסות והוא לא מוכן להקשיב להם. אני ממש אשמח לעזרה בכדי לדעת מה לעשות בהמשך, אני ממש מבולבלת ומאוד אוהבת אותו. אכפת לי ממנו המון וקשה לי לשמוע אותו מוותר ככה לעצמו.
