אשמח לעזרה בניתוח...

[hilae]

אשמח לעזרה בניתוח...

שלום אנשים יקרים. אשמח מאד אם מישהו יוכל לעזור לי בניתוח השיר הזה. הוא שיר של אסתר ראב ואני צריכה לנתח אותו מכיוון פוסט מודרניסטי פמיניסטי... אפילו אם תיתנו לי כיוון זה יעזור. אני די אובדת עצות.. היא מחליפה- שמלות: אופנה אחרונה. היא עשויה- גיר לבן: גופה מגודלת נפוחת-שומן - ויפה בכל זאת: כצמח רעיל שעומד בשיא פריחתו: אבל היא כורעת, שוקעת ופניה: בצק טפל. שני גברים מהקצעים סביבה, והם לשים את בשר הגיר, ומטביעים בה חותמם, הם רוצים להבריאה לעצבה מחדש: לרגע היא מתעוררת ושוב מתפוררת - לגיר לבן וטפל.

 

[נץ666]

כלומר: פוקו, ויקטוריה באטלר

וחנה נווה בפרשנות אחת? - - - אז רק כיוון ולא ניתוח [קריאה]: נווה מדברת על האתר בו נמצאת הדמות. אתר לא במשמעות של סימון מקום קונקרטי כגון: עיר, רחוב, חדר בדירה אלא אתר במשמעות המורחבת ביותר האפשרית. אם כך, שאלי את עצמך - מהו המקום בו נמצאת הדמות בשיר, ומהו המקום בו נמצאת הדוברת-המספרת-המפרשת? אם נתיחס קצת לפוקו ולבאטלר נדבר על הטקסט כמבטא מנגנוני-כוח, שליטה וארגון חברתיים, כצומת של אינטרסים כוחניים. אם כך עלייך לבדוק: מהו הייצוג של עוצמה בטקסט הזה? מהו הייצוג של חולשה? מהן הדעות הקדומות החברתיות-המיניות-המגדריות הבאות לידי ביטוי בשיר. ואחרון - חתרנות. קריאה פוסטמודרניסטית או פוסטסטרוקטורליסטית או דה-קונסטרוקטיביסטית תמיד בודקת את התהליך בו הטקסט חותר תחת עצמו ומפרק את עצמו. לצורך כך תשאלי את עצמך מהו "הנגלה" בטקסט ומהו "הסמוי", ואיך הסמוי צץ ועולה. -------- בהצלחה

 

[החטא והשופטת]

פוסט מודרניסטי או פמיניסטי?

או שבכלל פוסט פמיניסטי? בכל אופן, בנוסף על מה שאמר הנץ, על קריאה חתרנית פמיניסטית את יכולה ללמוד מספרה של אורלי לובין "אשה קוראת אשה". אני הייתי בונה ניתוח שעוסק בדימוי הגוף והיופי הנשי שמשתקף בשיר, בחלקו הראשון דרך הדימוי העצמי שלה ובחלקו השני דרך הגברים.

 

[תופס עוגב]

רק אני ראיתי כאן ניצול מיני?

 

[נץ666]

ניצול מיני?

הרחב

 

[תופס עוגב]

אנסה, למרות שאולי קצת הגזמתי

שני גברים מהקצעים סביבה, והם לשים את בשר הגיר, ומטביעים בה חותמם,על איזה חותם מדובר? הם רוצים להבריאה באמת להבאירה, או לעצבה מחדש: לרגע היא מתעוררת ושוב מתפוררת - לגיר לבן וטפל.

 

[נץ666]

יש כאן שליטה או ניסיון לשליטה

מוחלטת, אבל ניצול מיני- לא נראה, כי אם בדוחק רב.

 

[תופס עוגב]

אני מסכים בעיקרון אבל לא מסכים בבטן

אין ספק שעל פניו יש כאן יותר ענין של ניצול, כמו שכתבת והפרשנות שלי "הולכת רחוק מדי". מאידך, אנחנו קוראים שיר גם (ואולי, ועדיף - בעיקר) מהבטן. התמונה של שני גברים ש"מסדרים למישהי 'ת'צורה" ובסוף היא מתפוררת, השאירו אותי עם אסוציאציה של אונס.

 

[תלתלית]

מסכימה עם כל מילה של תופס

השיר הזה עשה לי כאב באזור הרגיש של הבטן, בכמה חלקים של הקריאה ממש עצמתי עיניים.. יש פה לפי מה שאני מרגישה אלימות הן מינית והן נפשי. היא מתפוררת, הם "מרוקנים" מתוכה את כל היותה. זה איום ונורא.

 

[נץ666]

לא חשבתי לרגע שאין כאן ענין של

אלימות. ניצול מיני נתפס כנראה אצלי בהקשרים אחרים. אונס, למרות היותו פעולה אלימה בתחום המין במהותו הוא פעולה אלימה של שליטה, הגדרת טריטוריה. ניצול מיני הינו פעילות בתחום המין בהקשרי מין בלבד. בניצול מיני אני חושב יש גם ענין מתמשך ולא "חד פעמי", ולדעתי ל"סדר למישהי ת'צורה" הוא אלימות ובריונות ולא "ניצול מיני".

 

[תופס עוגב]

מקבל. אונס מתקבל על דעתך?

 

[נץ666]

כן, אבל עם הרחבה

לא רק אונס של הגוף אלא גם אונס במשמעות הרבה יותר רחבה- כמטאפורה ליחסי גבר-אשה.

 

[תופס עוגב]

בהחלט. יש הסכמה.

 

[תלתלית]

יש רק רגע אחד קטן

של תקווה .הרגע בו היא מתעוררת. אבל הוא כל כך קצר, ההתפוררות לא מאחרת לבוא. היא כמו פלסטלינה. כבר לא של עצמה. עשוייה גיר לבן, שאפשר בקלות "לגרד" , "למחוק".