אשמח לייעוץ
לפני הכל סיפור. לפני 7 חודשים יצאתי עם מישהו ועמדנו להתחתן. ההורים שלו והסכם הממון הפרידו ביננו באופן סופי. לא יכלתי יותר לסבול את הגיהנום שהוריו עשו וחשבתי שאולי הוא יסכים לפחות לחתום על ההסכם, אך הוא לא הסכים ובנוסף הוא הוסיף מכשולים עבור שני הדברים. בקיצור זה היה סרט רע ומגעיל שהותיר טעם רע מאוד לי ולמשפחתי. משפחתי הכירה את משפחתו ואותו. הוא התקרב מאוד מאוד לשני אחיינים (בת בגיל 9 ובן בגיל 4) שלי במיוחד. זמן קצר אחרי הפרידה בערך שבוע אחרי, האחיינים שלי חיפשו לראות אותו ולא ראו אותו, (הוא ואני באנו תמיד ביחד ופתאום הם רואים אותי לבד, שבורה ועצובה.) האחיין שהיה הכי קשור אליו חיפש אותו כל הזמן בעיניים ולא אמר לי כלום, אך העיניים שלו קרעו את ליבי כי ראיתי שהוא מחפש אותו ולא יכלתי לומר כלום, כדאי לא לעשות סיפור, אחרי זה גם האחיינית השניה התחילה לשאול איפה הבחור, ואמרתי לה בעדינות שהוא לא יבוא יותר והיא ברחה ממני מבלי לומר כלום. יום שבת האחרון יצאתי להכיר מישהו חדש, אני אישית חשתי כמו גרושה בלב. היה לי חדש אך הרגשתי שעשיתי צעד נכון שסיימתי ואני מתקדמת הלאה. ולא הייתי בבית, חזרתי הביתה ולמחרת אמי מספרת לי שהאחיין שאל היכן הבחור והאחיינית הסתכלה על אמי לראות את תגובתה. אמי אמרה לו שהוא לא יבוא יותר וכאן הסתיים הסיפור. אני מתארת לעצמי שהאחיינים היו שבורים ומרוסקים, אך לא סיפרו כלום ולא הראו כלום. וכאן אני שואלת אותכם מה לעשות? האם לפתוח את זה, כלומר לקחת אותם לשיחה ולהגיד להם שהוא ואני לא הסתדדרנו טוב ולכן נפרדנו או להשאיר את זה נעול? שאלתי את אמי אם כדאי ליצור עם הבחור קשר עבור האחיינים, אמי אמרה לי לא לקבור את החיים שלי עבור האחיינים. אני נוטה לקבל את עצתה של אמי אך מרגישה בפנים רע כל כך. מה לעשות? איך לפתור את הבעיה עם האחיינים? ומה עלי לעשות בעתיד כשאיפגש עם בחיר ליבי האמיתי? האם לחכות עד לתיכנון החתונה או לעשות לפני?
לפני הכל סיפור. לפני 7 חודשים יצאתי עם מישהו ועמדנו להתחתן. ההורים שלו והסכם הממון הפרידו ביננו באופן סופי. לא יכלתי יותר לסבול את הגיהנום שהוריו עשו וחשבתי שאולי הוא יסכים לפחות לחתום על ההסכם, אך הוא לא הסכים ובנוסף הוא הוסיף מכשולים עבור שני הדברים. בקיצור זה היה סרט רע ומגעיל שהותיר טעם רע מאוד לי ולמשפחתי. משפחתי הכירה את משפחתו ואותו. הוא התקרב מאוד מאוד לשני אחיינים (בת בגיל 9 ובן בגיל 4) שלי במיוחד. זמן קצר אחרי הפרידה בערך שבוע אחרי, האחיינים שלי חיפשו לראות אותו ולא ראו אותו, (הוא ואני באנו תמיד ביחד ופתאום הם רואים אותי לבד, שבורה ועצובה.) האחיין שהיה הכי קשור אליו חיפש אותו כל הזמן בעיניים ולא אמר לי כלום, אך העיניים שלו קרעו את ליבי כי ראיתי שהוא מחפש אותו ולא יכלתי לומר כלום, כדאי לא לעשות סיפור, אחרי זה גם האחיינית השניה התחילה לשאול איפה הבחור, ואמרתי לה בעדינות שהוא לא יבוא יותר והיא ברחה ממני מבלי לומר כלום. יום שבת האחרון יצאתי להכיר מישהו חדש, אני אישית חשתי כמו גרושה בלב. היה לי חדש אך הרגשתי שעשיתי צעד נכון שסיימתי ואני מתקדמת הלאה. ולא הייתי בבית, חזרתי הביתה ולמחרת אמי מספרת לי שהאחיין שאל היכן הבחור והאחיינית הסתכלה על אמי לראות את תגובתה. אמי אמרה לו שהוא לא יבוא יותר וכאן הסתיים הסיפור. אני מתארת לעצמי שהאחיינים היו שבורים ומרוסקים, אך לא סיפרו כלום ולא הראו כלום. וכאן אני שואלת אותכם מה לעשות? האם לפתוח את זה, כלומר לקחת אותם לשיחה ולהגיד להם שהוא ואני לא הסתדדרנו טוב ולכן נפרדנו או להשאיר את זה נעול? שאלתי את אמי אם כדאי ליצור עם הבחור קשר עבור האחיינים, אמי אמרה לי לא לקבור את החיים שלי עבור האחיינים. אני נוטה לקבל את עצתה של אמי אך מרגישה בפנים רע כל כך. מה לעשות? איך לפתור את הבעיה עם האחיינים? ומה עלי לעשות בעתיד כשאיפגש עם בחיר ליבי האמיתי? האם לחכות עד לתיכנון החתונה או לעשות לפני?