אשמח אם למישהו יש עצה.

[Anyway7]

אשמח אם למישהו יש עצה.

אני לא יודעת איפה להתחיל...
אני בת 17 ולא מזמן הגעתי למצב של תת משקל. הרגשתי מאוד רע והוצאתי את עצמי ממנו, פשוט הושבתי את עצמי ואכלתי וחזרתי לרוץ ולעשות תרגילים, ניסיתי לעשות הכל כדי להתחזק. אני כבר לא בתת משקל. וגם חזרו לי השרירים. אבל זה עדיין כלכך מעסיק אותי. אני מפחדת. אני לא יודעת איך להתחיל לסמוך על עצמי בעניין של האוכל. בייחוד שהיום עוד אכלתי כלכך הרבה יותר מידיי, בלי להפסיק. ומבחינת המשקל זה עוד בסדר כי אני במשקל די נמוך. אבל אני מפחדת, אני רוצה לסמוך על עצמי, אני רוצה להיות עצמאית ואני לא רוצה שהעניין הזה יתפוס חלק כלכך גדול בחיים שלי. אני רוצה שזה יהיה טריוויאלי, משהו שאין ספק בכלל שאני שולטת בו, שאני יודעת שאני לא עולה יותר מידיי ולא יורדת יותר מידיי, שיש דרך. אבל אני מרגישה במילכוד. אני מתביישת לשתף מישהו ולקרוא לזה "הפרעות אכילה". קשה לי לקבל את זה בכלל. אני רק צריכה לדעת שיש דרך. שאפשר ללמוד לסמוך על עצמך ולהיות עצמאי ולא להרגיש רע כלכך. פשוט לדעת שתוכל לאזן את זה תמיד, שזה בידיים שלך ולסמוך על הידיים שלך. אני פשוט צריכה לשמוע שזה בסדר ושעוד אנשים עוברים את הדברים האלה, כי אני בקושי מודה בזה בפני עצמי ואני מרגישה כלכך בלחץ עכשיו בגלל שאכלתי כלכך הרבה, כלכך עלובה..

 

[פרפר בתוך אגרוף]

שלום לך

את לא עלובה בכלל, והאמת היא שיחסית לגילך את גם נשמעת מפוקחת ובוגרת מאוד.
כולנו כאן מכירות את תחושת איבוד השליטה ואיבוד העצמי שקשורות בהפרעת האכילה. אבל התהליך לא מתחיל בבלאגן עם האוכל, הוא מתחיל עוד קודם,
משהו בדימוי העצמי, באיך שאת תופסת את עצמך או את העולם, גורם לאכילה המשובשת הזו ולחשיבות שאת נותנת למשקל שלך. התהליך מתחיל בנקודה הזו, שבה משהו לא טוב לך בפנים, ומייצר את התפיסה על המשקל שמייצרת את האכילה שמייצרת מעגל שלם של קושי וחולי.
את נשמעת כמו מישהי שמאוד רוצה לעצור את הגלגל הזה עכשיו,
ובמובנים מסוימים נשמע שאת באמת מצליחה.
את יודעת מה הדבר שמתחיל את הגלגל? למה את מרגישה ככה רע כלפי עצמך?
והאם מישהו יודע על מה שעובר עלייך?

שמחה שכתבת לנו.
רחלי.