אשמה ...

[mich78]

אשמה ...

שנים שהייתי יושבת ומדברת איתו למעלה - מה עשיתי שמגיע לי הורים שלא מכבדים אותי ואטומים לרצונותי ... למה לכל החברות יש הורים תומכים, מפרגנים, נחמדים ... שנים אח"כ חייתי בהשלמה שלא כולם מושלמים ואלו הם הורי שעלי לכבד אותם כמו שנאמר ובזה מסתיים תפקידי .... הקנאה עדיין הסתתרה אי שם במשפחות נורמליות והבטחתי לעצמי שאנסה להקים משפחה נורמלית משלי

המצב לאחרונה מתערר יותר ויותר אולי בגלל שאני מעיזה להביע דיעה, אולי בגלל שאני מצפה שיכבדו אותי, אולי בגלל שאני אומרת שאני רוצה שיכירו ברצונותיי תהיתם פעם .. למה זה מגיע / הגיע לכם

או שקיבלתם את הדברים בהבנה קינאתם פעם בחברים ובחברות ובסוג המשפחה שהם גדלים / גדלו בהם

 

[ה ר מ י נ ה]

כשאני הייתי צעירה רוב ההורים

התנהגו באופן דומה (אם כי אבי היה שמרן במיוחד). האמת היא שכשהייתי עדין בבית הייתי מאוד מתוסכלת אבל, אף פעם לא חשבתי בכיוון של קנאה באחרים. החלטתי שאצלי זה יהיה אחרת, ואכן זה היה כך. את עדיין במצב שאת יכולה לחולל שינוי בחייך. כמו שאומרות הסבתות "איך שאתה מציע את המיטה אתה ישן בה", ולפחות בתחום הזה את אדון לגורלך. אל תתני למערכת היחסים במשפחה שלך לרדוף אחריך לתוך משפחתך החדשה. הציבי גבולות בפניהם, אל תתני להם לפלוש ולהעכיר את האוירה בתוך המשפחה החדשה. ככל שהזמן יעבור כך תהיי יותר שקועה במה שקורה לך כאן ועכשיו מאשר בחיטוט בעבר. את העבר שלך, ואת הוריך אין בכוחך לשנות, אבל את היחסים עם בן זוגך וילדיך את מעצבת, והעתיד, על כן הוא לחלוטין בידיך. אז אל תבזבזי זמן על קנאה, אלא תצרי לעצמך חיים כאלה שיגרמו לאחרים לקנא בך.

 

[mich78]

האירוניה שבחיי

תמיד חברות קינאו בי אין לי מושג על מה ולמה

אין בכלל במה לקנא- לדעתי

 

[ה ר מ י נ ה]

כי הדשא של השכן ירוק יותר../images/Emo153.gif

וברוב המקרים אנשים מחוץ למשפחה לא באמת יודעים מה קורה.

 

[alona 9]

כן!!

תהיתי,לא קינאתי,טבעי שאת נמצאת במשבר ואז שואלת "למה מגיע לי?" ברגע שיש קנאה את "נתקעת"איתה,ובתכלס לא משנה כלום, ובהמשך ...

אני מסכימה עם כל מה שכתבה לך הרמינה.

 

[pf26]

בודאי

יש לי חברה טובה שממש גדלתי אצלה וכילדה קינאתי במשפחתיות שראיתי אצלה בבית. היום אני יודעת שהכל היה "מייצג שווא", עשיית רושם על הסביבה, שאני כילדה האמנתי לו. היא גדלה בבית מזעזע, ולמרות ששני הוריה מקסימים בעיני ואוהבים את ילדיהם, משהו שם היה רקוב מיסודו.

 

[ערפה]

מסקרן

מסקרן אותי מאד לדעת את גילך מהסיבה הפשוטה שבכל שלב של חיינו אנחנו ראוים את הקורות אותנו אחרת. במידה ואת גרה בבית ומביעה דעה זה לכאורה לגיטימי, אך אם אני מבינה נכון את כבר לא ילדה קטנה ואין שום סיבה אם לא טוב לך, שלא תקחי יוזמה ותכריזי על עצמאות, כלומר תעברי לדירה משלך, ואל תגידי כי זה קשה מאחר וגם לחיות באוירה מתוחה זה קשה ואת משלמת ותשלמי בעתיד על כך ביוקר. אבל אין טוב בלי רע כמו שאין רע בלי טוב, אם את חיה אצל ההורים ואת ודאי נעזרת בכל השרותים הקיימים בבית יש לזה מחיר. האם זה צודק או לא זו כבר שאלה אחרת. איך אני נוהגת לומר לילדי? אין ארוחות חינם!! ובקשר לרגשות השמרי שלא תפתחי רגשי אשם זה מתכון בטוח ליסורי מצפון. מה שהיה היה ואת תנסי לבנות את חייך לפי ראות עינך, אבל מתוך ניסיון אני יכולה לומר לך שרק כשתשמעי את ילדיך הבוגרים מדברים בנוסטולוגיה על בית ההורים אז תדעי האם חוללת שינוי או לא, עד אז את רק יכולה וגם צריכה לנסות לחיות לפי הבנתך אבל האם הטוב או רע רק ימים יגידו, אין מתכון אחיד ובדוק לחיים מאושרים. וההוכחה הטובה ביותר זה כשלמשפחה כמה ילדים וכל ילד מתאר את החיים בבית מעט שונה.

 

[אוהבת בייגלה]

לא כל כך הבנתי

למה כל כך חשוב לך שיכבדו אותך ויכירו ברצונותיך. כאישה צעירה שעומדת להינשא ולהיות עצמאית , כל ההחלטות הן ש ל ך ,לטוב או לרע. יש דברים פעוטים שאפשר לוותר להורים אבל בדברים מהותיים בחייך כל האחריות היא שלך ואין שום צורך באישור של ההורים או אף אחד אחר.

 

[mich78]

כי כמו לכל אדם

גם לי יש דיעות ורצונות וכן הייתי רוצה שיכבדו ויכירו בהם לא כ"כ נעים למצוא את עצמי נלחמת בהכרה של עצמאותי על קיומי, על רצונותי

כל ההחלטות הן שלי - וזה לא נחמד שמבטלים אותם לא מחשיבים את דעותי לא נעים לחיות במודע שאין גב ו/או תמיכה (נפשית) מאחור

 

[דיא]

אוסיף ואחזק

כי גם לכל ההורים יש דעות ורצונות, ובשלב מסויים זה שדעותיהם ורצונותיהם הם אלו שקובעים כבר לא לגיטימי. ואז יש מתח. ואז אם את רגישה לסביבה שלך, קשה לך, את רוצה להתחשב אבל גם שיתחשבו. את מנסה להכריז עצמאות אך גם מכאיב שהם רואים זאת אחרת. לזה את מתכוונת, מיצ'?

 

[mich78]

בערך

יש לי אמא שהיא פריקית שליטה ואם משהו לא נעשה כרצונה - מבחינתה הוא לא נעשה אין דבר כזה שלא להסכים איתה ולקבל את דעותיה פיל היה מתחרפן ממנה מההורים אנחנו אמורים לשאוב כוחות להמשיך הלאה ללמוד על הדדיות וכיבוד האחר, וזה מחרפן שדווקא הורים הם אלו שגורמים לחוסר בטחון וביטול רצונות ושאיפות

 

[אוהבת בייגלה]

הכוונה שלי

היתה שכמו שלך יש דיעה , עלייך לקבל את העובדה שלאחרים יש דיעה אחרת ואפילו אם את ב ט ו ח ה שהם טועים זו עדיין זכותם. ואת תמשיכי בדרכך ובהחלטותייך תוך כיבוד הדיעה שלך מבחינתך ובלי להעלב מהדיעה של אחרים. זו בעצם המהות של כבוד הדדי. קאפיש...?

 

[mich78]

כבוד הדדי אמור להיות הדדי, לא ?

כמו שאני אמורה לקבל את דיעותיהם לטוב ולרע גם הם אמורים לקבל את דעותי והחלטותי לטוב ולרע ולא לבטל את החלטותי לגמרי

 

[אוהבת בייגלה]

את דוגמא

לכך שלמדת מההורים שלך להתנהג כמוהם. תנסי לצאת מהמעגל הזה ולהסתכל עליו מבחוץ.

 

[mich78]

אני לא חושבת שאני דוגמא

כי אני שומעת אותם ולוקחת מהם מה שמתאים לי אני נותנת להם את הכבוד המגיע להם ולא מבטלת אותם כי דעותיהם לא מתאימות לי, כמו כן אני גם לא מנסה לכפות עליהם בכוח את דעותי ורצונותי ויש דברים מעבר למה שנכתבים פה אז אני לא חושבת שאת יכולה לקבוע אם אני מהווה דוגמא או לא

 

[אוהבת בייגלה]

האם את אומרת

שהורייך כופים עלייך דברים... לא ברור לי איך זה אפשרי, האם את חיה בימי הביניים...? כנראה שלא..ופשוט קשה לך לשמוע דיעה אחרת, כמו השרשור הזה... הכל בחביבות מצידי...

 

[mich78]

יש דברים שלא נשמעים הגיוניים

לא כל מה שקורה בחיים הוא הגיוני

אני מסוגלת לשמוע דיעות של אחרים רק שלעיתים לאחרים קשה להבין שקיימים דברים לא אפשריים והגיוניים, לא כל המשפחות הן נורמליות וכן יש לי אמא שמנסה לכפות דברים על הסביבה שלה ומפה כבר לא ארחיב

 

[mich78]

ערפה היקרה

מזמן פרשתי כנפיים ועפתי (ברחתי) מבית הורי 3.5 שנים (מגיל 22 לערך) גרתי עם שותפים ומזה כשנה אני גרה עם בן זוגי - בעלי לעתיד אני הפכתי לעצמאית בעיני ובעיני הסביבה רק שהורי ובמיוחד אמא שלי מתקשה לקבל את העובדה הזו

גם שגרתי בבית הורי לא חייתי על חשבונם מיום שחרורי מהצבא שילמתי שם כל חודש כסף שאם היה מאחר ביום הבאלגן היה חוגג- אז ככה שמעולם לא נהנתי מארוחות חינם

 

[גלבועא]

הפעם היחידה שרציתי לעזוב את

בית הוריי בילדותי היתה כשהתאהבתי בגיל 11 באחת הבנות בכיתה ורציתי מייד לעבור ולגור אצלה. תראי, אני עברתי ילדות שבה היתה מסכת ארוכה של אלימות פיזית [חינוכית, אני חייב להדגיש הוא לא הכה סתם, אלא רק בהקשר של עונש על משהו] מצד אבי, אלימות מילולית מצד אמי, קשיי פרנסה, תסכולי זוגיות של ההורים ומה לא. למזלי בין כל אחיי היחיד שלא חטף מכות הייתי אני, וזה בגלל שלמדתי לשרוד יחסית מהר. [מה שמסביר קשיים רבים שיש לי כיום בתחומי עיסוק שונים שלי עם סמכות, למשל] עם זאת, מעולם לא פניתי אל אף אחד/אחת ואל אף כוח על-טבעי כזה או אחר בשאלות מהסוג שאת העלית. [בכלל, מרבית המחקרים אודות ילדים מוכים או שעוברים התעללות במשפחה מגלים שהם עסוקים רבות בהכחשה, בהסתרה ובהאשמת עצמם - הם לא מחפשים "בית אחר" בדר"כ]. הפתרון שלי, האישי, היה קריאה מרובה מאוד ופיתוח עולם דמיון מורכב מאוד.

 

[pf26]

מעניין מאד מה שכתבת

גדלתי אצל אימי (הורי כאמור התגרשו כשהיתי קטנה) והיא נהגה להכות אותי לא מעט. פעם אחת העזתי לענות לה ואמרתי "אני אלך לגור אצל אבא", היא אמרה "את יכולה ללכת, אם הוא יקבל אותך". מאז לא דיברתי על כך יותר... ולגבי קריאה מרובה, נהגתי ללכת לספריה העירונית כל יום ובחופשים גם פעמיים ושלש. עד עכשיו לא שייכתי את זה לנסיון בריחה. מעניין