נוגעת ב שמיים
New member
אשמה
אני יודעת שלא כולם יצליחו להבין אותי. אלו שלא שמסביבי אומרים שאני טיפשה שאני מרגישה ככה, לפחות למי שהעזתי לספר.... אני מרגישה אשמה. עוד מעט 4 חודשיים יעברו מאז אותו יום מזעזע שישאר אצלי לעד כנראה. 4 חודשים אני סוחבת איתי מטען כ"כ גדול שאני לא בטוחה שיעלם אי פעם. אבא בבקשה תסלח לי, תסלח לי שגרמתי לך לצעוק עליי כ"כ הרבה פעמים כשהכי היית צריך אותי, סליחה שלא הייתי שם יותר, סליחה שרבתי איתך בלילה האחרון שלנו ביחד. איך תכננו לחגוג למחרת את היום הולדת של אחותי והכל היה שמחר אח"כ ביקשת ממני משהו ולא הסכמתי לעשות ביקשתי מאחותי שבדיוק באה ואתה כ"כ התעצבנת. הפסקת לנשום. כ"כ פחדתי ואיך רצית לראות את אמא כבר ידענו שזה הסוף. ביקשת מאחותי שתישאר לילה ולא אותי כי היה אמור להיות לי מבחן למחרת והיה כ"כ חשוב לך שאצליח. לא ישנו חיכנו לשיחת טלפון הגורלית היא הגיע ב 7 בבוקר.... הבן אדם שאהבתי יותר מכל אחד אחר הלך כשהוא כועס עליי. נפטר כי רב איתי ובגללי. כולם אומרים שזה כבר היה צריך לקרות וככה הוא כבר לא סובל אבל אני לא מצליחה לראות את זה ככה. האשמה הזו לא נעלמת ולא משנה מה אומרים מסבבי אבא מת בגללי. מתפקדת כמו זומבי, אוכלת כי צריך, נמצאת עם אנשים כדי לא להעליב, עובדת כמה שיותר כדי לשכוח ולא מצליחה ללמוד. הדבר שהיה הכי חשוב לאבא אני לא מצליחה לעשות. אני לא מסוגלת לא קולטת כלום. עוד מעט התקופת מבחנים ואני לא יודעת איך אתמודד איתם שאין מי שיתגאה יותר בציונים שלי. שאין מי שיתגאה בי.
אני יודעת שלא כולם יצליחו להבין אותי. אלו שלא שמסביבי אומרים שאני טיפשה שאני מרגישה ככה, לפחות למי שהעזתי לספר.... אני מרגישה אשמה. עוד מעט 4 חודשיים יעברו מאז אותו יום מזעזע שישאר אצלי לעד כנראה. 4 חודשים אני סוחבת איתי מטען כ"כ גדול שאני לא בטוחה שיעלם אי פעם. אבא בבקשה תסלח לי, תסלח לי שגרמתי לך לצעוק עליי כ"כ הרבה פעמים כשהכי היית צריך אותי, סליחה שלא הייתי שם יותר, סליחה שרבתי איתך בלילה האחרון שלנו ביחד. איך תכננו לחגוג למחרת את היום הולדת של אחותי והכל היה שמחר אח"כ ביקשת ממני משהו ולא הסכמתי לעשות ביקשתי מאחותי שבדיוק באה ואתה כ"כ התעצבנת. הפסקת לנשום. כ"כ פחדתי ואיך רצית לראות את אמא כבר ידענו שזה הסוף. ביקשת מאחותי שתישאר לילה ולא אותי כי היה אמור להיות לי מבחן למחרת והיה כ"כ חשוב לך שאצליח. לא ישנו חיכנו לשיחת טלפון הגורלית היא הגיע ב 7 בבוקר.... הבן אדם שאהבתי יותר מכל אחד אחר הלך כשהוא כועס עליי. נפטר כי רב איתי ובגללי. כולם אומרים שזה כבר היה צריך לקרות וככה הוא כבר לא סובל אבל אני לא מצליחה לראות את זה ככה. האשמה הזו לא נעלמת ולא משנה מה אומרים מסבבי אבא מת בגללי. מתפקדת כמו זומבי, אוכלת כי צריך, נמצאת עם אנשים כדי לא להעליב, עובדת כמה שיותר כדי לשכוח ולא מצליחה ללמוד. הדבר שהיה הכי חשוב לאבא אני לא מצליחה לעשות. אני לא מסוגלת לא קולטת כלום. עוד מעט התקופת מבחנים ואני לא יודעת איך אתמודד איתם שאין מי שיתגאה יותר בציונים שלי. שאין מי שיתגאה בי.
