לפי פרויד
פרויד אמר שהצחוק נובע ממבוכה, אם אני לא טועה הוא זה שהמציא את הבדיחה "איש אחד הלך הלך הלך הלך הלך הלך ונפל לבור" אני בטוח שהוא הוכיח את הטענה שלו בעזרתה, אנשים מצפים לסיום מצחיק וכאשר אין את זה נוצר מבוכה, כמו לראות שוטה עושה דברים מטומטמים, או בדרן אומר דברים בגדר הטבו. או במקרה זה לא ציפית דיון פילוסופי על קציצות. אנדרלין למשל משפיעה הרבה על הגוף, עקב עודף שלו הזמן עובר לאט (כמו המטריקס) לכן אנשים בתאונה רואים עקב פרץ פתאומי של אנדרלין לגוף שלהם את הזמן עובר לאט, ויש אנשים שפיתחו שיטה כדי לגרום לזה לקרות באופן רצוני (מסוכן ביותר!). אני מאמין כי הרגש, העולם והמחשבה קשורים זה בזה, אם אני מחיך (במיקרוקוסמוס) אני משדר אווירה נינוחה (במקרוקוסמוס) ומשפיעה על המציאות שמסביבי, תנסי ללכת יום אחד ולראות איך רגש והמחשבה שלך משפעים על הסביבה.
ישנם אנשים המקשרים את הרגשות הכביכול "נפשיים" (שנאה, עצב, שמחה וכו'), אל הרגשות הגופניים (כאב, קור וכו'). אומרים שבעצם אנו הבני אדם, ייצורים שמרגישים דברים, ואין כל הבדל בין הרגשות הנפשיים לגופניים. האם אפשר להדחיק רגשות גופניים? האם נראה לכם שיש קשר ישיר בין ה-2?
